יום שלישי, 1 במרץ 2016

הבלוג שלי ואני

הבלוג שלי ואני יצאנו לדרך לפני שש שנים.

מי היה מאמין אז שנגיע עד הלום, אני והוא...

מה שעמד מאחורי המחשבה לפתוח בלוג היו הצורך והרצון לתעד את היצירות שלי לעצמי ותו לא. לא חשבתי שהתיעוד הזה יעניין מישהו בכלל, ולא העליתי על קצה דעתי אפילו שהבלוג יהיה עבורי מה שהוא היום - פיסת חיים מלאה בחוויות, שלי ושל הסובבים אותי.

יש בו הכל מכל וכל...

אומנם בהתחלה הגדרתי אותו כבלוג לתיעוד חיי היצירתיים / אומנותיים, אך במשך הזמן הוא הפך להיות מעין יומן משפחתי כזה.

אי אפשר היה להעלים את חיי הלא יצירתיים ממנו. הרי אני לא חיה בואקום (אולי בסרט, אבל לא בואקום ☺ ), וכך, אט אט, בין הפוסטים והשורות התגנבו לפה משפחתי, חברים, חברות וחיות אחרות (בעיקר חתולים ☺).

והיום אני שמחה ומודה על כך.

יש פה תיעוד של חוויות אישיות ומשפחתיות שלא הייתי מעלה על הכתב בשום פורמט אחר, ומדי פעם, כשמישהו מזכיר לנו אירוע מסויים, או אפילו סתם מגעגוע, אנחנו מציצים בבלוג, מתענגים על הפוסט והזיכרון האצור בו, ומודים לו בלבנו על קיומו.

אז נכון, בלוג זו עבודה.

בלוג פעיל זו עבודה רבה.

ובין שאר פעילויות החיים - העבודה, הבית, הבעל, הילדים, החתולים, היצירה והאקסטרות שמגיעות על בסיס הפתעה יומית, זה בהחלט לא פשוט, בעיקר שיש ללוות את הכתוב בצילומים.

מדי פעם עולה בי המחשבה שאין טעם לעדכן פה יותר כי הפייסבוק הפך למקום בו כולם קוראים, רואים ונראים, והבלוגים קצת נזנחו בשל כך (ולראייה ניתן לצפות במספר התגובות שירד עם השנים...), אבל אז מגיע טלפון או מייל מאנשים שאני בכלל לא מכירה, ושאינם עונים על החתך המאפיין של קוראי הבלוג שדמיינתי לעצמי, וכשהם שואלים ומתייעצים לגבי טיול שעשינו, חוויה שחווינו, או כל דבר אחר שכתבתי עליו, זה מרחיב את לבי, ומשמח אותי, ולו במעט, בעצם היכולת לעזור במשהו לאחרים.

וכן, גם אם עזרתי בעצה טובה מניסיון אישי זה משמח אותי.

עם השנים התחוור לי שלבלוג אין חתך קוראים (או קוראות ) אופייני כמו שדמיינתי בעיני רוחי כשהחל השיח עם הקוראים, וכי גם גברים קוראים פה, וזה אחד מהדברים שמשמחים אותי עד מאוד.

בנוסף, הבלוג הוסיף עושר לחיי, במובן החברתי והאנושי אליו נחשפתי עם השנים.

במהלך כל שנות קיומו של הבלוג הרבה קוראות (וגם מעט קוראים ☺), חצו את קווי המסך, והפכו לחברות ולחברים גם בעולם האמיתי.

אני חושבת שלולא הבלוג לא היינו מכירים לעולם, אבל, לעולם גם לא אוכל להוכיח את זה. מה שחשוב באמת זו העובדה הקיימת.

ואם כבר מדברים על עושר - אז לא, אני לא מקבלת כסף על כתיבת הבלוג משום מקום ו/או גורם כזה או אחר, אני כותבת להנאתי בלבד, ובזה אני עונה על שאלה שנשאלתי עשרות פעמים בעבר...

אז מה היה לנו כאן בשש שנים?

הכרתי הרבה נשים מופלאות. דרך סדנאות, דרך ירידים קסומים, דרך הכתיבה.

התנסיתי בחוויות חדשות כמו, למשל, תפירה.

שיתפתי באהבות שלי שאינן קשורות ליצירה, כמו האספנות והטיול בשווקי הפשפשים בעולם.

שיתפתי מתכונים מנצחים במשפחתנו, כמו עוגיות הלוקום והמעמולים.

שיתפתי חוויות אישיות של משפחתי כמו המכתבים בימי ההולדת וטרילוגיית הגבס הידועה לשמצה שידועה גם בשם מאורעות החופש הגדול תשע"א...

חלקתי רעיונות, כמו למשל איך לתפעל ילדים כשאתם בחו"ל, דרכים לשמירת זיכרונות ועוד כמה.

כתבתי יומני מסע מתומצתים לטיולים משפחתיים בחו"ל.

שיתפתי ביצירות חדשות (טוב, בעיקר כי אני גאה בהן, ובעיקר כי זו היתה מטרת הבלוג מלכתחילה...).

כתבתי הדרכות DIY  מהנות ופשוטות כמה תחומים.

ניסיתי.

למדתי.

העזתי.

התפתחתי.

והיו עוד מיליון דברים אחרים שעכשיו אני לא זוכרת, אבל כל אותם הדברים, אלה שברשימה וגם אלה שלא, הם אלה שעושים אותי עשירה באמת, ועל כך אני מודה גם לכם, הקוראים, על חלקכם הגדול בעושר הזה.

אה, רגע, נזכרתי... חפרתי.

גם עכשיו די חפרתי, אבל מה אכפת לי, פרקתי ☺.

מה יהיה בשש השנים הבאות? לא יודעת לומר... מאחלת לי עוד שנים של יצירה משמחת, טיולים שווים (כבר יש תכנונים בקנה ☺), חוויות חדשות ומהנות, היכרויות של אנשים מרחיבי דעת ולב, וזמן לכתיבה ♥.

ואחרי כל זה, אי אפשר בלי תמונות חדשות, נכון? בלוג יצירה או לא בלוג יצירה?









מזל טוב, לי ולבלוג, ברכות על כברת הדרך ואיחולים להמשכה, למרות הכל (ופייסבוק)...
יעל.

18 תגובות :

Haya Schwartz אמר/ה...

בקר טוב יעלה הכל-יכולה !
אני מלווה בהנאה רבה את הבלוג שלך כמעט מיום פתיחתו, והצבעוניות, העליזות, הרעננות גרמו לי להרבה שמחה והוציאו אותי מפוסט טראומה של בוס מתעלל נפשית. מזלי הטוב שכשנכסתי בשערי "הבית של יעל" הבנתי שיש גם אנשים טובים ודבקתי בך.
חזקי ואמצי, המשיכי ליהנות ולהנות אותי ושכמותי ביצירתיות ובחכמה שלך!
בריאות ושמחה - חיה.

יעל אמר/ה...

וואו, חיה, ריגשת אותי עד מאוד! תודה לך שאת פה תמיד, לשתף אותי בתובנותייך ובחוכמתך, תודה!

Michal Peled אמר/ה...

איזה פוסט מרגש ומקסים על הבוקר
המון הצלחה בהמשך אין לי ספק שהוא שיהיה טוב לפחות כמו עד עתה

משאירה חותם אמר/ה...

ברכות לך ולבלוג!
וואו, שש שנים... וכל פעם שמקבלת מייל עם עדכון על רשומה, מתרגשת מחדש!

אורית לוי אמר/ה...

כבר חששתי שזהו פוסט פרידה. מאוד שמחה שלא! ובטח שנמשיך לחכות לפוסטים שלך. פה בבלוג. ולא, לא בפייסבוק!

Amanda S אמר/ה...

מזל טוב :) מעניין כמה זה 6 בשנות בלוג? :)

מירב ניר אמר/ה...

מזל טוווווב! אוהבת אותך יותר אחרי החפירה המשובחת..

קשת אמר/ה...

��

עננת אמר/ה...

יעלי, המון מזל טוב על שש שנות הפעילות. מאחלת לך עוד שנים רבות של יצירה, טיולים, משפחתיות, בישולים טעימים (אני יכולה להעיד על העוגיות אליפות שלך), חברויות, וחפירות :)

ענת

טושטוש אמר/ה...

המון מזל טוב לבלוג!
אני קוראת כאן ואפילו לא ידעתי שאת מפרסמת בפייסבוק...
אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך וכן אשמח שתדעדכני גם פה, לדעתי הפורמט הזה הרבה יותר נוח :)

אנונימי אמר/ה...

שלום, יעל!
כל כך מתחברת לכל מילה שכתבת.
באמת, עבודה לא קלה ביצירה וטיפוח הבלוג אך גם בנישואים דרושה השקעה, אחרת זה סטוץ, כמו בפייסבוק. קליל ונשכח מהר. וכאן כל עדכון -לכל החיים.
תודה על הכל, מאחלת עוד הרבה שנים של יצירה!פןלינה פרידמן

אביבית ירקוני כהן אמר/ה...

מקסים!
השראה לגמרי :)
אל תפסיקי

Sima Yossef אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך♡

עדי אמר/ה...

מצטרפת לכל אלה שמעליי :) חשבתי לרגע שאת נפרדת ושמחתי לראות שלא! כיף לקרוא את הבלוג שלך וההשראה שאת מספקת היא נפלאה.

אנונימי אמר/ה...

ואוו גם אני חשבתי לרגע שזאת פרידה... אוהבת מאוד את הבלוג, לוקחת ממנו המון רעיונות בעיקר הקשורים לילדים. את מוכשרת כל כך ובהחלט נותנת השראה. כשיש פוסט חדש זה כמו מתנה כייפית באותו היום. המון תודה

יפה עוזרי אמר/ה...

מקסימה

מושית10 אמר/ה...

תענוג לקרוא אותך, תענוג גדול לראות את העבודות היפות שלך. טוב מאד שאת לא סוגרת את הבלוג, כי לא כולם חברים של כולם בפייסבוק. בהצלחה גם בהמשך, לעוד יצירתיות ושפע צבעוניות כפי שבאים לידי ביטוי בעבודות היפיפיות שלך.

ויצאתי לעולם אמר/ה...

מזל טוב לבלוג
עבודות נהדרות ויצירתיות מאד
יעל