המכונה שהתחפשה

במסגרת הפינוי הכללי שאני עורכת בימים אלה, החלטתי להיפרד מכמה ממכונות התפירה האהובות שלי, אוסף שטיפחתי בשנים האחרונות. החלטתי להשאיר ברשותי רק שתי מכונות תפירה עתיקות אליהן יש לי סנטימנטים כאלה ואחרים.

אז שיחררתי שלוש מכונות תפירה עתיקות (לא בקלות, אבל הייתי חייבת...), שכל אחת ואחת מהן מצאה לה בית חדש וחם, ונשארתי עם שלי, ועם עוד אחת נטולת הוד והדר, נטולת רגליים ומלאת חלודה שאף אחד לא רצה, אפילו לא במתנה...

הימים עברו, וכך גם המכונה, עברה ממקום למקום בבית, בעיקר למקומות כאלה של "בדרך החוצה", עד שפתאום זה בא.

ההארה (תרתי משמע, במקרה הזה...) הגיעה מהשהות במרחב הוירטואלי (פייסבוק, בואו נודה בזה...), שם ראיתי בנות מוכשרות שהופכות כל מיני חפצים ישנים לגופי תאורה מקסימים.

מרגע שהתקבלה ההחלטה להפוך את המכונה הישנה לגוף תאורה, עמלנו קשות כדי להסיר את החלודה מגוף הברזל הישן, ותודה גדולה מגיעה לגל אהובתי על העזרה הגדולה ועל העבודה הנמרצת שהיא השקיעה בזה.

במקביל אצתי רצתי ורכשתי גוף תאורה, ואז עמדה בפנינו הדילמה הגדולה - איך לחבר בין המכונה לתאורה...

עזרה קטנה של אבא שחשמל זה אהבתו, ופירוק כמה חלקי מתכת מקוריים של המכונה כדי לפנות מקום לחלק החדש, עשו את העבודה היטב, והרי היא לפניכם, בתצורתה המחודשת.

מכונת תפירה בתחפושת מנורת אווירה.

מהממת!

מחשבות לצביעה מחודשת של גוף המכונה ירדו די מהר מהפרק כיוון שהיא מקסימה גם כך, דווקא כשרואים עליה את סימני הגיל והזמן.

אנחנו מאוהבים בה, ובינתיים מדליקים אותה גם סתם באמצע היום כי היופי של המכונה הקשישה כאילו ניעור לחיים באבחת המתג, ובעינינו יש בזה משהו משמח.

חג פורים שמח,
יעל.

בר מצווה

המדען חגג השבוע בר מצווה. בן שלוש עשרה למצוות, והוריו למטלות...

מכיוון שלא אנו ולא החתן חובבים של הפקות אירועים מהז'אנר הכולל חליפת בר מצווה מחויטת (או חונטת? אותו הדבר כנראה...), שמלת פייטים מנצנצת (לאמא), וכניסה מרשימה על גב סוסים / פסנתר / כרכרה  (מחקו את המיותר, או את כולם...), החלטנו למקד את החגיגה ולבצע את זממנו בעלייה לתורה שהתקיימה ביום שני האחרון.

ולמה ביום שני אתם שואלים כשאפשר גם ביום חמישי ואז כבר לסגור את השבוע? כי המדען אמר שאת יום שני בלימודים הוא יכול להקריב למען החגיגה. את יום חמישי הוא לא מוכן...

כנועים לרצונותיו (המוזרים משהו, יש להודות...), כיוונו את כל יישותנו ליום שני, ועמלנו וטרחנו להכין, לערוך, לקנות, לבשל, לאפות, לסדר, לנקות, לגהץ ולקשט, והגענו ליום שני בבוקר עם הלשון בחוץ, אבל עם אושר גדול בלב.

התחלנו את הבוקר מוקדם. בעצם, ממש מוקדם, אולי אפילו היה לילה, לא יודעת, היה חשוך משהו, אבל זה לא הפריע. לא רצינו להעיר גם את השמש, אז נתנו לה לזרוח בקצב שלה. שמישהי לפחות תנוח, אנחנו ננוח כבר אתם יודעים איפה...

כשהשמש והילדים כבר התעוררו וכל האורחים הגיעו, התכנסנו כולם בבית הכנסת והתפילה החלה. כולם חיכו בקוצר רוח לקטע בו הילד קורא את פרשת השבוע (ספר שמות, פרשת משפטים).

כן, בטח.

מה שהם חיכו לו באמת היה הקטע של זריקת הסוכריות... כולם חיכו בדריכות לאות שיאפשר להם להפגיז את המדען במטחים כבדים של סוכריות. האושר שזרח מפניהם ברגע הינתן האות משתווה כמעט לאושר שזרח על פניה של נדיה קומנצ'י כשזכתה במדליה באולימפיאדה.

היה מדהים לראות איך כולם יחד, גדולים כקטנים, מעיפים סוכריות באושר גדול, ובאותה הזדמנות, על הדרך, מסיטים את הסוכריות מהמטרה המיועדת, ומשליכים אותן ליעדים אחרים ובכך מחסלים אי אילו חשבונות פתוחים מהעבר או מבר המצווה שלהם... וכן, חיים, הרגשתי גם את הסוכריה שהעפת לעברי...

המזל הוא שסבתא חשבה על הכל מראש וקנתה סוכריות מרמלדה רכות שעטופות בעטיפה שרק מתחזה לקשיחה, וכך כל הצדדים יצאו מרוצים.

כשהסתיימו מטחי הסוכריות, עברנו לחדר האירוח הגדול אותו הכינונו מראש (זה החלק של ה-לסדר, לנקות, לקשט ולערוך מלמעלה...), לארוחת בוקר עשירה ומפנקת עליה עמלנו בהנאה רבה יום קודם אמי היקרה ואני.

בתום הארוחה, מכיוון שידענו שבר מצווה ללא פדיחה של הורים היא לא בר מצווה אמיתית, ביקשנו את תשומת לב האורחים לצורך צפייה בקליפ אותו הכינותי מראש עבור האירוע. הקליפ כלל תמונות מינקותו וילדותו המוקדמת של המדען, וברכה מאיתנו, ההורים המפדחים...

ברגע שהמדען שמע על עצם קיומו של קליפ הוא הרים את רגליו ונשאן אל מחוץ לכותלי המקום... חבריו היקרים שהחליטו להתאמן במסע אלונקות כבר מעכשיו ולא לחכות לאימונים בטירונות, הרימו אותו בתנוחת אלונקה והחזירו אותו לאחר כבוד למקומו והשידור התחיל כמתוכנן.

אז לכל הסקרנים - לא הייתה שום פדיחה. השיר והתמונות נבחרו בקפידה רבה, ולא היה אפילו שמץ לפדיחה בקליפ, וגם המדען, כשיהיה בן שלושים, יודה בזה.

אבל זה לא מנע ממני לומר לו שהרווחנו ביושר את הזכות לעשות לו פדיחות בבר מצווה... שלושים שעות בחדר לידה, מאות לילות לבנים נטולי שינה, ומלאנת'לפים הסעות, החזרות, תיזוזים והקפצות הם אלה שהקנו לנו ביושר רב את הזכות המלאה לעשות לו פדיחות, נכון? נכון!

זה הקטן גדול נהיה, אחת מהתמונות המפלילות...

עכשיו, כשכל השילדה שלי כואבת ועייפה, כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה סוף השבוע והמיטה שלי, שאני מוכנה להישבע שגם ברגעים אלה אני שומעת אותה קוראת בשמי...

אופס... בסוף השבוע יש שבת חתן בבית הכנסת, המיטה כנראה תצטרך לחכות. כזו אני, קשה להשגה...

ילד שלי, שרק תהיה לי בריא ומאושר. אני סומכת עליך שתשיג את כל השאר...

אסיים בשיר של שלום חנוך, השיר שנבחר ללוות את הקליפ הלא מפדח.

בגלגול הזה
מילים ולחן:שלום חנוך.

שתהיה תמיד שמח ,
שלעולם לא תפסיק לשיר.
שתמיד תמשיך לגדול,
ושתמיד תישאר צעיר.
שתמיד תלך קדימה,
ושלא תאבד תקווה.
שתדע שלום וטוב,
ושתמצא את האהבה.

שתשכיל לחיות ביחד,
ולהישאר חופשי.
ושתוכל למצוא תועלת
גם במצבים קשים.
שתמיד תישאר צנוע,
ושתמיד תהיה בריא,
ושתצליח שחייך
לא יהיו לריק.

שיהיה לך טוב,
שתספיק לאהוב,
הו בגילגול הזה
הגילגול הזה.

כי זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
ועוד, עוד ועוד
בגילגול הזה.

שתהיה אל אחרים
כמו שאתה אל עצמך.
שתתברך במה שיש,
ושתשמח בחלקך.
שתמצא את דרכך
בכל דרך שתלך.
ושתדע להישרד
מול הגורל המתהפך.

שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
בגילגול הזה.

זה לגמרי לא קל
להיות פה בכלל
ועוד, עוד ועוד
בגילגול הזה.

שיהיה לך טוב
ושתספיק לאהוב
הו בגילגול הזה
בגילגול הזה.

אוהבת,
אמא.

חורף

ינואר. חורף. קר לי. קפוא לי בנשמה. שונאת חורף, בכל היבט שניתן להגדיר כחורפי.

טוב, נו, אולי ימים בהם יש שמש חורפית נעימה וחמימה לא כלולים בזה. אבל זהו, נשבעת. כל האנרגיה המטורפת שלי, שבימים חמים לא יודעת מנוח, מתכווצת למחשבה אחת ויחידה - מתי תגיע השעה בה אכנס מתחת לשמיכת הפוך?

בחורף, צר עולמי כעולם נמלה, וכל יישותי כמהה למפגש עם שמיכת הפוך...

ואם כבר הזכרתי את הנמלה, מכירים את אלה ששואלים "אם היית צריך לבחור חיה שתתאר אותך הכי טוב, באיזו חיה היית בוחר?" אף פעם לא הבנתי למה בכלל שואלים את השאלה הזו, כיוון שהתשובה לא הולכת לשנות שום דבר, ואף אחד לא יגדל בעקבותיה זנב או שפם (מממ... שפם בעצם כל אחד/ת יכול/ה, אבל לא כזה...).

ולמרות זאת, יש לי תשובה לשאלה הזו, אבל אם היה ניתן גם לשנות משהו בעקבות התשובה, אני הייתי מנסחת אותה אחרת: איזה חיה היית רוצה להיות עכשיו?  אז כן, גם לשאלה הזו יש לי תשובה, שונה מהתשובה לשאלה הקודמת, אבל השאלה האמיתית היא האם יש מישהו שיכול לעזור לי בעניין, כי הייתי רוצה עכשיו, ממש ברגע זה, להיות דוב שנכנס לשנת החורף שלו...

תארו לכם עולם בו אתם יכולים לבחור האם להיכנס לתרדמת חורף (או קיץ, למי שסובל מהחום), ולהתעורר עם שוך הסערה ובוא האביב כאילו כלום לא קרה... נכון שזה יכול להיות מושלם?

אבל מכיוון שמושלם יש רק באגדות, וגם זה די מוטל בספק, כי היום כבר על הכל ניתן לערער, כדאי שאחזור למציאות החורפית שלי, שלמרות הקור העז שבה, לא הצליחה להקפיא את היצירה שלי לגמרי.

אני לא עובדת על דברים גדולים, כי בקור, כידוע, הכל מתכווץ, אבל אני תמיד בעשייה. השבוע השלמתי את קולקציית המגנטים החדשה עליה עבדתי לאחרונה ועסקתי בייצורה החל משלב יצירת התבניות למגנט, תחביב חדש וחביב שמצאתי לעצמי...

בנוסף לעלמות החן החינניות, חידשתי את מלאי מגנטי הבבושקות החינניות לא פחות, וכעת אני עוסקת במרץ בפיתוח של חברים חדשים עבורן...

במקביל, למי שכבר יודע, וגם למי שלא, אני עוסקת בפינוי ובאריזת הבית לקראת מעבר לבית חדש, אירוע משמח כשלעצמו, אך כרוך בה-מון, המון, המון עבודה...

הזכרונות מהמעבר הקודם, מצחיקים ככל שיהיו במבט לאחור, גרמו לי לחשוב שהפעם עדיף להקדים תרופה למכה, ולכן כבר מעכשיו אני מוקפת בארגזים שהולכים ומתמלאים בחפצים, בחוויות ובתקופות חיים, ויש בזה משהו כייפי שאין לו הסבר.

לקראת המעבר עצמו גם אערוך גראז' סייל ענק בכדי לשחרר את הדברים שאנו לא מעבירים איתנו, כדי שימצאו בתים חדשים ואוהבים. כשיהיו פרטים מדוייקים אפרסם אותם גם כאן.

ומשהו קטן לקראת סיום, פרגון של מיכאלה ברקו גרם לי לחייך הבוקר, חיוך שהוא קצת מעבר לעווית שנגרמת מהקור...

http://www.mymichaela.com/index.php/component/k2/item/802-הבית-של-יעל

מיכאלה וסמדר, תודה רבה!

שיהיה לנו תמיד חמים ונעים, לפחות בלב,
יעל.

אתגר מעיסת נייר

בתקופה האחרונה יצא לי לא מעט פעמים לצייר בבושקות או פריטים אחרים לפי הזמנה אישית של לקוחות, לאירוע כזה או אחר, לפי מיטב רעיונותיהם של המזמינים, המתקשרים בד"כ למאפיין דומיננטי של מקבל/ת המתנה, או לאוסף פרטי שלו שהוא מחזיק.

אני חייבת לומר שאני ממש אוהבת את הבקשות המיוחדות האלה שמעמידות אותי באתגר נחמד של יצירת משהו שלא הייתי עושה לולא התבקשתי לעשות כן.

לעיתים, אני נדרשת לתכנון מראש עוד בשלב פיסול ועיצוב ה"גולם" בעיסת הנייר, אך לרוב הבקשה כרוכה רק בציור מיוחד המאפיין את המקבל או את האוסף שלו.

אתחיל במכשפולה. דפנה ביקשה שאצייר לה בבושקת מכשפה כמתנת סיום למרצה שלימדה אותה. כמובן שמיד שאלתי את דפנה האם המכשפה מבטאת את תכונות האופי של המרצה (ברור שבצחוק, כי היה לי ברור שאם היא היתה מכשפה אמיתית באופיה, הסיכוי שישקיעו במתנה עבורה יורד לאפס...), ודפנה ענתה שלמרצה יש אוסף מכשפות, וזו הסיבה לבקשה.

אמרתי לדפנה שלא תצפה לקבל ממני מכשפה נרגנת, כי כמה שאנסה אין סיכוי שאצליח, ואפילו הציורים הכי מפחידים שלי (או מחפידים, כמו שמאיה אומרת...) נראים כמו דובוני אכפת לי ביום אביבי או משהו בסגנון...

ואי אפשר בלי חתול שחור מהמם...

ופלולה, להשלמת מראה המכשפולה...

מכשפולה התקבלה בשמחה בביתה החדש, ואני כמובן שמחתי על כך, היות ולא ידעתי איך תגיב אליה מקבלת המתנה.

הבא בתור הוא סא"ל ינשוף. ינשוף ענק, בקוטר של 22 ס"מ, שהוזמן  כמתנה עבור טייס מסוק ינשוף, שגם מחזיק ומטפח אוסף ינשופים מכובד.

הבקשות לצבע ולסמלים שעל הינשוף היו של הלקוחה, ואני עשיתי כמיטב יכולתי למלאן. לפי התגובה שקיבלתי, הצלחתי במשימה.

ותמונה אחת בשביל הפרופוציה... סא"ל ינשוף ביחס לינשופים הרגילים שאני עושה

אחרי הינשוף הגיעה הזמנה לבבושקת מתנה לילדת בת מצווה שאוהבת צבעים ססגוניים, וחשוב היה שיופיע התוכי הלבן שלה בציור. בתוך הלב בחזית, נכתב בהמשך שם הילדה ותאריך בת המצווה.

בבושקות נוספות שציירתי בהזמנה היו מתנת פרידה לבנות חברת הפקה שלכל אחת מהן היו מאפיינים שונים, אותם נתבקשתי לצייר.

הכל היה שונה, למעט שני מאפיינים משותפים - האייפון ולוגו החברה שלהן.

עוד אתגר שקיבלתי לאחרונה היה מלקוחה מקסימה שרצתה להפתיע את בעלה בבבושק מתנה עם סימני ההיכר שלו, שהם, כפי שהוגדרו לי, מהנדס, חובב גאג'דטים, מחובר לנייד וכמובן סופר אבא.  חשבתי על הכל, וזה מה שיצא -

ליד האבא, יש את הבן החמוד שאוהב לשחק בכדור ופאזלים. חלקי פאזל מציצים מכיס מכנסיו, כמו שמכיס האב מציצים עכבר ומקלדת מחשב.

אני נהניתי מהיצירה של כל אחת מההזמנות המיוחדות האלה, ונהניתי עוד יותר מכך שהתקבלו בשמחה בבתיהם החדשים.

תמשיכו לאתגר אותי ושתהיה לנו שנה מופלאה,
יעל.

עוגיות ברכה

הרעיון לעוגיות הברכה עלה לפני חצי שנה. חברה אמרה לי שבתה תשמח לקבל קופסת עוגיות כברכה ליום ההולדת...

קצת מחשבה ותחקיר קטן בעניין, העלו את העוגיות בסגנון האוראו כאופציה מצויינת שקולעת בול למטרה הרצויה.

מכיוון שתאריך היעד היה אוקטובר והיו לי הרבה משימות אחרות ויעדים נוספים בדרך, די דחיתי את הביצוע לרגע האחרון, ולכן עוגיות האוראו הראשונות הוכנו כדקה בערך לפני היריד בנמל יפו.

עוגיות הברכה שלי, כמו עוגיות המזל המפורסמות, נושאות עימן ברכה לבריאות, אושר, מזל, אהבה וכל דבר אחר שאפשר לאחל למי שמקבל אותן.

יש רק הבדל אחד. קטן.
למרות הצבעים המפתים של העוגיות שלי, לא הייתי ממליצה לנגוס בהן, אלא אם כן אתם ממש ממש מתגעגעים ורוצים לבקר את רופא השיניים שלכם, ואז, כמובן, מי אני שאמנע מפגש סוחט דמעות מהסוג הזה?

מי שקצת מכיר אותי כבר יודע שכאשר אומרים לי עוגיות, אני לא בהכרח חושבת על אפייה, היות ויש מגוון עצום של חומרים לא מתכלים ליצירת עוגיות, בעיקר כאלה שניתנות כברכה או כמתנה.

את העוגיות הראשונות בסדרה הענקתי לכלת יום ההולדת, יחד עם הברכה שהכנו עבורה.

גרסה אחרת של העוגיות עוגיות המשמשות כמגנטים, שימושיים ויפים, ומי שהיה בירידים האחרונים של נתנאלה, וודאי ראה את קערת העוגיות הצבעונית על שולחני.

עכשיו אני עובדת על פיתוח מגנטים חדשים, שאת חלקם ניתן לראות בדף הפייסבוק שלי, בעיקר מתבניות סיליקון אותן אני יוצרת בעצמי. אין ספק שההתנסויות בחומרים חדשים מאתגרות ומשמחות אותי עד מאוד (אהובה, תודה!).

הנה הצצה קטנה -

רק דברים טובים תמיד,
יעל.

ארנבות או לא להיות

לפני כשבועיים, בשעה אחת עשרה בלילה, בעודי גולשת ברשת, גיליתי שהתפנה מקום במפגש בנות לתפירת ארנבות שנערך בביתה של הקיפודה הכי מוכשרת ברשת - יעל בר כשר, או בשמה האמיתי - יעל קיפודים.

המפגש היה אמור להיערך למחרת, כך שלא היה לי זמן רב להתארגן מבחינת בחירת החומרים (או צבעי הבדים, יותר נכון...), ובכל זאת החלטתי שאני מצטרפת.

למחרת, קצת לפני המועד שבו הייתי אמורה לצאת מהבית, רקטה ראשונה הגיעה לאיזורנו, והעלתה התלבטות קלה לגבי היציאה לסדנא. ההתלבטות, כמו שעלתה, ככה ירדה, והיה ברור ששום רקטה או טיל יעצרו אותי מלתפור ארנב טיל-דה.

בספונטניות של טיל גראד ממוצע שיגרתי את עצמי לעבר ביתה של הקיפודה, שאת מיקומו לא אוכל לגלות בשל הנחיות פיקוד העורף, והייתי חמושה במצב רוח טוב ששום טיל לא יוריד.

וכך התייצבתי לי, על בדיי שנבחרו בחופזה ועל מכונת תפירתי האהובה, בשעה היעודה במעוז הקיפודים שהפך לערב אחד למעוז של ארנבים.

מה אגיד ומה אומר? היה זה ערב משובח! היתה חברה מופלאה וכייפית, היו צחוקים ואוירה טובה, ובסיומו אפילו יצאה  לי ארנבת. א-ר-נ-ב-ת!!  שלמה! שלי!!

אף פעם לא תפרתי בובה לפי גזרה, והאמת היא שאפילו די פיקפקתי ביכולותי לתפור ארנבת ועוד עם בגדים, והציפיות שלי מאותו הערב בתחילתו היו לצאת רק עם ארנ. 
לא האמנתי שאצא עם ארנבת, ועוד עם כזו שלבושה במיטב המחלצות...

שנייה לפני שעפתי על עצמי מרוב אושר על ההצלחה המסחררת, המציאות החלה לחזור ולחלחל לתודעתי, והבנתי שאין מצב שהבנות בבית יסתפקו בארנבת אחת, וכי יהיה עלי לשחזר את ההצלחה ולתפור ארנבת נוספת, והפעם לבד...

בדרך חזרה הביתה, בשעה 1:30 לפנות בוקר, כשהכבישים היו ריקים, חלפה בי המחשבה "לילה, שקט, כולם ישנים... רק שמשון ויובב ערים (טוב, נו, גם אני...), ערים ומשגרים טילים לעברנו, ואילו אני חושבת איך אני תופרת עוד ארנבת... כל אחד והבעיות שלו בחיים...

רק אחרי ששני הארנבים היו מוכנים, קלטתי שיש עוד ילדה בבית שלא קיבלה ארנב. אז מה אם כבר מלאו לי ארבעה עשורים? אני בעצם רק בת עשר ויש לי שלושים ושתיים שנות ניסיון, וגם אני רוצה ארנבת... רוצה? חייבת!

הארנבת שהכנתי לעצמי היא בעצם ארנבונת, כי הקטנתי את הפרופורציות בהתאמה, ויצאה לי ארנבת קטנה וחביבה.

עכשיו הבנות גם רוצות ארנבת קטנה, אבל אני לא מתכוונת להכין. אשאיר את הארנבות קצת לבד, ושהטבע יעשה את שלו...בכל זאת, מדובר בארנבות, לא?

תודה ליעל על הסדנה הכייפית, ותודה ליעל יניב על התמונות המקסימות מהסדנא שאני חייבת לשתף גם בהן -

שיהיה לנו שקט תמיד,
יעל.

קאפקייקס רחוב סומסום

בעקבות העניין, ההתלהבות והשאלות הרבות שעוררו הקאפקייקס-פלצת שהכנתי, החלטתי לערוך הדרכה מצולמת להכנתם.

את ההדרכה הזו עשיתי עם מיני קאפקייקס, אך ניתן לבצעה בכל גודל קאפקייק שתבחרו, כמו למשל, המגה קאפקייקס שהופיעו בתמונות שבפוסט הקודם.

המצרכים הדרושים:

קאפקייקס - אני מכינה בטעם שוקולד, אך כל סוג וטעם אחר יתקבל בברכה. מתכון מופיע בהמשך.
ממרח שוקולד - נוטלה/שוקולד השחר.
סוכריות צבעוניות בצבע אחיד - כחול ואדום בדוגמאות שהכנתי.
מעט בצק סוכר לבן.
מעט בצק סוכר בצבע כתום.
עוגיות שוקולד צ'יפס - אפשר גם קנויות למי שמתעצל להכין.
מנג'טים גדולים.

הכנת הבלילה לקאפקייקס -
בלילת הקאפקייקס היא בעצם בלילה להכנת עוגת שוקולד בחושה רגילה, אותה אני יוצקת למנג'טים ואופה כקאפקייקס. להלן המתכון בו אני משתמשת -
4 ביצים
1 כוס קמח
1 כוס סוכר
3/4 כוס שמן
5 כפות גדושות של שוקולית
1 אבקת אפייה

לערבב הכל, אפשר גם ידנית, עד שמתקבלת בלילה אחידה.
לצקת למנג'טים עד לגובה של 2/3 מגובהם. להשתדל לא יותר מכך, היות ואחרת הבלילה גולשת וצורת הקאפקייק מתעוותת.

לאפות ב - 180 מעלות עד שקיסם יוצא יבש.

עד כאן החלק הטכני, וזו התוצאה (כאמור, מדובר במיני קאפקייס הפעם ולכן הם קטנים יחסית) -

עכשיו נעבור לחלק הממש כייפי של יצירת עוגיפלצת ואלמו החביבים -

ליצירת עוגיפלצת, מתחילים ביצירת גומה לעוגיית השוקולדצ'יפס. חותכים בקאפקייק, בעזרת סכין, רצועה באורך שיתאים לקוטר עוגיות השוקולדצ'יפס שהכנתם או שקניתם לגמרי לבד, ובעומק של כסנטימטר אחד, כדי שלעוגיה יהיה היכן להיתפס והיא לא תיפול.

מצפים את כל החלק העליון של הקאפקייקס בממרח השוקולד. אין צורך להכניס שוקולד לחריץ.

טובלים את הקאפקייקס בקערת הסוכריות, כך שהן יעטפו אותם היטב, והם יהפכו לצבעוניים וססגוניים.

וזו התוצאה שהתקבלה מטבילת עוגיפלצת בסוכריות

ואלה בדרך להיות אלמו

מכינים כדורי בצק סוכר לעיניים, ומקבעים אותן במיקום המתאים. את האישונים עושים ע"י טוש צבע מאכל שחור, או ע"י כדורי בצק סוכר קטנים יותר, הצבועים בצבע מאכל שחור.

עכשיו, כל שנותר הוא לקבע את העוגיה בחריץ, וזאת עושים על ידי מריחת קצה העוגיה במעט ממרח שוקולד, והכנסתה לחריץ שיצרנו.

מוסיפים את העיניים וגם אף למי שצריך -
(איכות התמונות מטושטשת קצת בגלל ממרח השוקולד שנמרח גם על העדשה, עובדה ששמתי לב אליה רק כשהתמונות עלו למחשב...).

וזו תמונה של מה שנשאר, שצולמה לאחר גילוי הפדיחה וניקוי העדשה...

פשוט, נכון? אגב, זו תעסוקה נפלאה להעביר זמן איכות עם הילדים. את ההדרכה הכנתי יחד עם מאיה הקטנה שלי, והיה כיף גדול לשתינו.
שיהיה בהצלחה,
יעל.