חתולים בצמרת, או - מיאוווווווווו, אני תופרת...

טוב, אחרי שיללתי פה ובעוד כמה מקומות שאיני יודעת לתפור (ובאמת שאיני יודעת, לפחות לא כמו שאני יודעת לילל...), מיכל פ. (להלן "המורה") אמרה שבכל אחד יש פוטנציאל ולכן הוזמנתי להצטרף לבוקר של כיף אצל קינשסה כדי לתפור חתול. את פירוש המילה חתול ידעתי כבר מקודם כי יש לי שניים כאלה בבית, ויש גם כמה מזדמנים שבאים לחצר לארוחות בופה. עם המילה לתפור היתה לי קצת בעיה, אבל החלטתי שאגיע בכל מקרה, ובמקרה הכי גרוע אשב בצד ואזיל ריר, שזה ממש, אבל ממש לא נראה לי מסובך לעשות.

הצטיידתי בזוג גרביים כמו שאמרה המורה (למעשה הצטיידתי בשישה זוגות אבל לא כי החלטתי לתפור שישה חתולים אלא כי לא יכולתי להחליט איזה מהם לבחור...) ובאתי.

נכון שקשה לבחור?

כל הבנות שהיו שם, מוכשרות אחת אחת, עם קילומטראז'ים של תכי תפירה מאחוריהן, גלויים, נסתרים, תכי מכונה, תכי לא מכונה (למדתי משהו בכל זאת..) - אמאאאאא'לה!!

אבל אני, עם אפס קילומטראז' בתפירה, החלטתי להישאר קולית ולזרום לפי הוראות ההפעלה, ובעיקר לקוות שבאמת יצא לי חתול ולא איזו חיה לא מזוהה שכל מי שיסתכל עליה יגיד לי, ברחמים כמובן, "איזה חמוד, זה מזכיר לי שפעם היה לנו כלב/חתול/סוס/חזיר פיסח, עיוור ומכוער אבל הוא היה חמוד למרות הכל..."

הקשבתי היטב להוראות ותפרתי. ותפרתי. ותפרתי. ותפרתי.
תפרתי כמו שבכל סך שנותיי עלי אדמות לא תפרתי.

ויצא חתול. ח-ת-ו-ל. לא כלב, לא סוס, לא חזיר, וגם לא פיסח ולא עיוור, ואפילו לא מכוער. יש לו פאקים פה ושם, אבל בגלל שאני צלמת טובה יותר משאני תופרת, לא רואים את זה בתמונות...

הגעתי הביתה זורחת וקורנת, גאה בעצמי ובחתול שלי (ולא אכפת לי שתגידו מתחת לשפם "כולה חתול מזוג גרביים.."), והחתול התקבל ע"י הפעוטה בשמחה רבה. כמובן שהיא מיד ניסתה למרוט לו את האף, אבל הפניתי אותה לחתול האמיתי בבית שתתמודד איתו, נראה אותה...

ואז הגיעה עורכת הדין בת הרבע לשבע והגישה ערער לערכאות העליונות בתביעה לחתול משלה. בשימוע בהליך מקוצר שנערך לי בו במקום אמרתי להגנתי שאביא לה חתול אמיתי נוסף (כי זה יותר קל ולא צריך לדעת סוגי תכים), אבל היא לא השתכנעה. רוצה  כ-ז-ה!

מכיוון שאיימה בפנייה לבג"צ החלטתי, במסגרת עבודות השירות שאני ממילא מרצה, לשבת ולשחזר את ההצלחה של החתול הראשון. מה אגיד ומה אומר? הפתעתי את עצמי, ואפילו בלי הוראות. שעה וחצי לאחר מכן היה לי חתול נוסף, יפה לא פחות ועם אופי מפוספס. עכשיו אני גאה באמת!

למחרת, ראה המדען כי טוב ואמר: "גם אני רוצה חתול כזה, אבל אני רוצה לתפור אותו בעצמי (!!!). אמא, נכון שתלמדי אותי?..."

יש רופא בקהל?? מיכל? מישהו...?