מתכון לעיסת נייר-פוסט קצר

היות ואני נשאלת רבות לגבי המתכון האולטימטיבי לעיסת נייר, החלטתי להעלות את הנושא גם כאן.

אז ככה - נתחיל בזה שאין מתכון אולטימטיבי. ישנם הרבה מתכונים ודרכים רבות  ליצור עיסת נייר, וכל אחד מתחבר למשהו אחר. יש כאלה שאוהבים עיסה מנייר גרוס, ויש כאלה שגורסים שנייר גרוס עדיף לו שישאר במכונת הגריסה. יש האוהבים עיסת נייר מקרטוני ביצים מפוררים, ויש החושבים שזהו קשקוש ביצים ולא עיסה אמיתית.

אני, באופן אישי, לאחר שהתנסיתי במגוון רחב של חומרים לעיסה, כולל האבקה שנמכרת בחנויות היצירה (הייתי חייבת לבדוק, חבל על הכסף...), הגעתי למסקנה שאני הכי אוהבת עיסת נייר מנייר טואלט. השאלה היא רק האם אתה מורח או מנגב? (סתם, סתם, זה מתבקש, ביחוד לאלה שטורחים לשאול אותי האם אני ממחזרת גם את נייר הטואלט המשומש בבית...)

העיסה שנוצרת מנייר הטואלט מדהימה ברכותה ובתכונותיה הפיסוליות, וניתן להגיע איתה למרקמים חלקים ביותר ללא כל מאמץ מיוחד. אני, באופן אישי, קונה נייר טואלט "אורן" של סנו, שאינו יקר ומעולה לעיסה.

ועכשיו המתכון שאינו מדוייק אף פעם כיוון שתלוי בכמות העיסה שמכינים, אך אם תשימו לב להדגשים שאציין, תמצאו מהר מאוד את המתכון האולטימטיבי שלכם.

קדימה לדרך:

מפרקים את הגלילים לתוך קערה גדולה/גיגית כביסה, ו"מטביעים" אותם במים תוך כדי לישה שמפרקת אותם לגורמים.

אגב, אצלנו בבית, תהליך פירוק גלילי הנייר, הוא חלק מהמשחקים של הילדים, ואני חושבת שהתמונה הבאה תמחיש הכל (התמונה אינה מיועדת לנשים בהריון, לפולניות ולבעלי לב חלש. לצפייה בהגדלה, יש ללחוץ על התמונה):

הילדים בפעולה. זה הזמן לקרוא לקדמן?

אחרי שהנייר רטוב ומפורק לגמרי, סוחטים אותו היטב מכל טיפת מים אפשרית. אני משתמשת בציפה של כרית, אליה אני מכניסה הכל וסוחטת אותה היטב. מי אמר שאני לא עושה כושר, מי?

בסיום הסחיטה מחזירים לקערה את הנייר ומפוררים היטב את הגושים שנוצרו בסחיטה. כך זה אמור להיראות:

כשהכל מפורר, מוסיפים דבק פלסטי ומתחילים ללוש עד שמקבלים עיסה במרקם "משחתי" שקל וניתן לעצב אותה כמו פלסטלינה.

אפשר ורצוי, אך בהחלט לא חובה, להוסיף דבק טפטים שמרכך את העיסה, עושה אותה יותר חלקה ופחות דביקה למגע.

הכנת דבק טפטים - כפית אבקה לכוס מים פושרים. לערבב ולהניח בצד כעשר דקות עד לקבלת מרקם צמיגי.

את העיסה המוכנה ניתן לשמור בשקית אטומה היטב במקרר, או, לחילופין, בתנאי החדר, באותה הקערה בה הכנתם את העיסה, כאשר יש להצמיד ניילון אוטם לפני העיסה (שימו לב - לפני העיסה, לא לפני הקערה), כך שתחסם באופן הרמטי כל כניסה אפשרית לאויר. הניילון נדבק לעיסה לבד,  וצריך רק להדק אותו, בעיקר בדפנות הקערה.
אני מאחסנת כך את כמויות העיסה שאני מכינה במשך חודשים בתנאי החדר.

זה כל הסוד, לא מסובך בכלל, ומומלץ מאוד לנסות את זה בבית.
אם יש שאלות, אשמח לענות ולעזור, פה או במייל.
צאו לדרך,
יעל.