יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

שבע

עורכת הדין בת שבע. האמת היא, שלפי מספר דיוני "הצדק לאן" הנערכים בביתנו מדי יום בהנחייתה הראשית ניתן לחשוב שהיא בת שלושים לפחות כשברזומה שלה יש סטאז' מרשים כתובעת במשרד עורכי הדין הגדול ביותר במדינה. אבל לא, היא בת שבע בלבד, והיא מדהימה והיא שלנו, והפוסט הזה מוקדש לה באהבה רבה, למרות שלרוב היא בצד של התובע ואני נמצאת בדרך כלל בצד הנתבע...

את אהבתי לעיסת הנייר אפשר לומר שאני חייבת לה. ניסיתי את זה קודם, באופן זניח, בעיקר כי בא לי פתאום משהו, אבל ההריון שלה היה נקודת ציון משמעותית בתחילת הדרך שהביאה אותי עד הלום.

זה התחיל בביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים בסוף החודש החמישי להריון, ביקורת ממנה יצאתי עם הפנייה דחופה לאשפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה. הייתי בטוחה שהרופאה קצת היסטרית, אז הבטחתי לה שאלך לבית החולים בעצמי כיוון שהאופציה של אמבולנס שהיא רצתה להזמין נראתה לי הזויה ולא תואמת את מצבי הבריאותי באותה הסיטואציה...

נסענו לבית החולים, שם הוחלט לאחר כבוד לאשפז אותי "ליום-יומיים השגחה". קיבלתי חדר, בלי ג'קוזי אומנם, אבל עם נוף לבסיס הצבאי הסמוך ונקודת תצפית טובה על הדגל במסדרי הבוקר. לא אבוש ולא אסתיר, התאים לי. פתאום, באמצע החיים עם הריון כבד בחודש יולי ההזוי לנוח מנוחה מוחלטת ליום-יומיים, בעיקר מבלי לקום לעבודה בחמש וחצי בבוקר ולהתרוצץ כל היום - מה רע? ליום-יומיים, כן?

אז זהו, שלא. אחרי שחלפו ארבעה ימים ולא עשו לי צ'ק אאוט מיוזמתם, ביקשתי בעצמי להשתחרר מהנופש. ראשון-רביעי הכל כלול זה מספיק בהחלט גם למי שממש רוצה לנוח. לא הסכימו, אמרו עוד יום-יומיים.

מכיוון שלא ממש שאלו אותי או התייחסו לבקשתי (מי אמר שאין אשפוז בכפייה, מי?), החלטתי לעשות משהו מועיל וביקשתי צמר ומסרגות כדי לסרוג נעליים לתינוקת שתיוולד בחורף (אם ירצה השם והצוות הרפואי..).

סרגתי וסרגתי וסרגתי, ותוך כדי העלאת עיניים, החלפת חוטים וקשירת שרוכים חשבתי מה עוד אפשר לעשות בשכיבה במיטה?

אההה... לא. לא מה שאתם חושבים.

עיסת נייר!! כמובן!! מה, לא???

ביקשתי דבק, ביקשתי עיתונים, ביקשתי קרטונים, צבעים וכל מה שנדרש, ומהר מאוד חדר 17 במחלקה להריון בסיכון גבוה הפך לסטודיו. כל היום עשינו יצירות מעיסת נייר, ציירנו וצבענו. במשמרות הערב, שהיו רגועות יותר, האחיות היו מצטרפות לחברותא ומקבלות טיפים בנושאי יצירה שונים.

בבוקר, כשרחלי המנקה היתה מגיעה, הייתי עושה את  עצמי ישנה כדי לא לשמוע אותה רוטנת שוב ושוב על העבודות שמתייבשות על אדן החלון ומפריעות לה לנקות את האבק...

וכך חלפו להם חודשיים תמימים, הקיץ תם, האפרוחית שבבטן גדלה וביחד איתה גדלה גם אהבתי לעיסת הנייר. ביום הראשון של שבוע 32 התייצבתי זקופה במלוא המטר ופסיק שלי והודעתי לרופא שהיום אני הולכת הביתה. כשהוא שאל מי שיחרר אותי, הזכרתי לו את הוראות המחלקה (ששיננתי היטב במסגרת טבלת היאוש שערכתי) לפיהן משבוע 32 לא עוצרים לידה. אם לא עוצרים לידה, איך יעצרו אחת כמוני שאלתי אותו...

חזרתי הביתה עם אהבה חדשה לעיסת הנייר וציפייה לאהבה הגדולה יותר - זו שבבטן.

גל נולדה בשבוע 39, בלידה קסומה ומדהימה שפיצתה על כל תקופת ההריון הלא פשוטה. מהרגע הראשון היה לי ברור שהכל היה שווה. על כל רגע של יאוש או של איבוד תקווה (והיו הרבה במהלך החודשיים האלה..) קיבלתי פיצוי מדהים שלמענו הייתי מוכנה לעבור הכל שוב.

וכך, ברגעי האתנחתא המועטים שבין החלפת טיטול-שליפת ציצ-המתנה לגרעפס וחוזר חלילה התחילו ניצני האהבה לעיסה לגדול, ואיתם הרצון ללמוד עוד ולהתנסות יותר בתחום.

היום גלונצ'קה יושבת איתי בסטודיו ומפסלת בעיסה ואפשר לומר שיש לה את זה. החוש היצירתי שלה מאוד מפותח, אי אפשר להתעלם, אך חוש הצדק מפותח יותר, מה שמזכיר לי שעלי לחזור למציאות כי אולי אני בכלל צריכה להכין עכשיו כתב הגנה ובמקום זה אני מבזבזת את הזמן וכותבת פוסט לבלוג...

גל שלי - את קסם של ילדה. נחושה, אסרטיבית, דעתנית (אולי קצת יותר מדי?), ואני אוהבת את זה, למרות שלעיתים אני מודה שזה מתיש. את חכמה ואי אפשר לעמוד בקסמך, ואת יודעת את זה. אנחנו קשורות בעבותות נפש ונראה לעיתים כי חבל הטבור לא נותק מעולם. ילדתי שלי, ילדה של אהבה, אני מאחלת לך את כל הטוב שאפשר לאחל. שיתגשמו כל המשאלות אשר בליבך,  ואושר ואהבה ילוו אותך תמיד בדרכך.
אוהבת עד כלות,
אמא.

29 תגובות :

dandy אמר/ה...

מקסים. אוי כמה מרגש. העלאת לי דמעות של התרגשות אהבה ושימחה. תודה

Keshet Zeevy אמר/ה...

אוח, את מרגשת!
ואני עדיין בהלם מזה שעשית עיסת נייר בחדר בבית חולים!
מזל טוב לגל ולכל המשפחה!

פיצ'ולה אמר/ה...

כמה נהדרת שאת.
ואני, במקום לשכב במיטה ולנוח, יושבת כאן ומתרגשת מכל מילה.

Orit אמר/ה...

האושר ניכר בדבריך ועבודותיך

אנונימי אמר/ה...

באמת ריגשת אותי!!
...בסופו של שישי בציפייה ללידה טובה וקלה ולילדה מקסימה.

dorit אמר/ה...

די יעל ! עכשיו אני בטוחה שאנחנו תאומות!!! גם אני עם בתי הבכורה הייתי בשמירת הריון מחודש חמישי...רק שהיא בת שמונה...וקוראים לה טל...ואני מספרת לה מאז שהיא קטנה על החוט שמחבר בין הלב שלה לשלי, שכואב כל פעם שאנחנו מתרחקות קצת
שיהיה במזל טוב. רק בריאות ואושר.
דורית

יפעת אמר/ה...

יעלי
אני גם צוחקת וגם בוכה.
צוחקת- כי שפגשתי את גל בשבוע שעבר אמרתי לך שהיא מנהלת הבית או בקיצור העו"ד, ואת חייכת ועכשיו אני מבינה למה.
ובוכה- כי ריגשת אותי כל כך במילותייך.

רק בשמחות. נשיקות לגל המתוקה.
ונפגש ב"ה מחר.
יפעת

הגר אמר/ה...

איזה אמא מדהימה את !!! איזה פוסט מרגש....
ואיזה משוגעת להביא עיסת נייר לבית חולים... מדהים !

Dafi אמר/ה...

אהבתי(:

Galore אמר/ה...

ריגשת אותי מאוד.
אני רוצה לשלוח לך משהו, תוכלי לתת לי בבקשה את כתובתך למשלוחה?... (נו סטרינגס אטאצ'ד (: )
liatro@013.net.il

אנונימי אמר/ה...

יעלי, ריגשת אותי כ"כ....

הילדה נשמעת כלבבי....
שיהיה מזל טוב!
הילה

Meital אמר/ה...

איזה פוסט מרגש :)
לא ייאמן שהבאת את עיסת הנייר לבית-החולים, אבל בטח עשית שם אווירה מדהימה ועודדת כמה בנות מיואשות :)
איזה כיף שגם היא ממשיכה בדרכך! את בטח מלאה גאווה בילדונת הזו :)

רונה אמר/ה...

איזו אהבה, איזה אושר!!!תודה על הצוהר שאת פותחת אל ליבך!

אנונימי אמר/ה...

יו, אין לך מושג איזו צמרמורת עשית לי! כמה מרגש! וגם אני פשוט לא מאמינה שעשית עיסת נייר בבית חולים, איזה כיף!!! ואת ילדת באותה שנה וחודש שאני התחתנתי חחחחח :-)
יומהולדת שמח לקטנה שלך, היא נשמעת אחלה של ילדה!

ניפגש בדצמבר...
מירה

wantootree אמר/ה...

מזל טוב!
תבדקי, אולי גם גל מעיסת נייר?

ורד והדס אמר/ה...

נעלי התינוקת משגעות (גם אצלנו במשפחה סרגו כאלו...), חדוות ורוח היצירה, אינה זקוקה לסטודיו או למקום מסודר. גם בבית חולים, עיסת נייר...כל הכבוד.
תהני עם ילדתך ומזל טוב!

Liat אמר/ה...

אחלה פוסט ואמא

la Cigale אמר/ה...

איזה פוסט מקסים ומרגש!!
בטח עד הים במחלקה מתגעגעים אליך ולחדר היצירה שלך ♥♥♥

Hatuli אמר/ה...

ריגשת אותי יקירתי.
אני מדמיינת את החדר שלך בבית החולים... בטח הפכת אותו למקסים וצבעוני.
הרבה בריאות ורק שמחות!!

מימס mimms אמר/ה...

כנראה הייתי בין הקוראות הראשונות של הרשומה.....:o))
יעלי הכתיבה שלך מעולה ומאד מהנה,
עד כדי כך שחלקתי את ההנאה עם בועז.
כייף לשמוע איך התחלת את כל עניין עיסת הנייר
ואני רק מדמיינת איך נראתה מחלקת הריון בסיכון גבוהה
במהלך שהותך:o))
היה כייף לפגוש את גל המדהימה אתמול
והיא אכן ילדה מאד מיוחדת (אבל מה הפלא......)

יעל.קיפודים אמר/ה...

לפני הכל - הכתיבה שלך נפלאה!
מזל טוב לגל, שהתברכה באמא כזו יצירתית ומוכשרת...ואין זה פלא שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ.

דנא אמר/ה...

טוב...קודם כל גלגלת אותי מצחוק. פגשתי אותה בדיוק לשתי דקות וההגדרה הכי מדוייקת שיכולתי לתת לה היא" אש גופרית ותמרות עשן"-יש לי אחת כזאת בדיוק בבית...והתגלגלתי מצחוק שקלעתי בול. ורגשת אותי מאד מאד-אני כבר לא יכולה לכתוב מילים כאלו קבל עולם ובלוג (בגיל 16.5 כבר אפשר להגיש נגדי תביעה אמיתית...)אז אני נאלצת ללחוש. חיבוק גדול.

אנונימי אמר/ה...

גל יקירה,
טוב שיש את הבלוג של אמא על מנת שאוכל לפרסם קבל עם ועדה את ברכותינו -
מאחלים לך יום הולדת שמח, מבדח ופורח.
מי ייתן וכל חייך תהיה מוקפת באנשים שאוהבים אותך לפחות כמו אמא.
שתצמחי להיות ילדה בריאה בגופה ובנפשה, גם אם זה אומר על חשבון הבריאות של מאמא יעל ;-).
נשיקות,
משפ' אלבז
}{
השותפים במלון דן קיסריה
(עוד יחשבו שיש לנו שם מניות..הממ.. סוג של)

giraffe אמר/ה...

ואוו יעלי איך ריגשת אותי
מזל טוב לגל

פ.ג אמר/ה...

גל יקירתי,
מזל טוב ליום הולדתך - ילדה מוכשרת ומקסימה!
כמי שרואה לעיתים מהצד איך בכל יום מחדש את מציבה אתגרים חדשים לאמא ואבא ברצינות גמורה , חדורת אמונה אמיתית ודבקות במטרה- אני יכולה לומר לך שזה סוד הקסם שלך והכח שמחבר אליך.

ויש בזה גם בונוס- גם אמא ואבא צריכים להיות חכמים ומהירים יותר על מנת לעמוד בקצב שלך, כך שבסה"כ את מונעת את התנוונות המוח שלהם (אמא כבר תסביר לך מה זה אומר).

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם
פנינית וכל משפחת טל

טלטולית25 אמר/ה...

אוי, איך ריגשת!!!!!
איזה פוסט מקסים!!!!
שיהיה לכם המון מזל טוב ועוד הרבה שנים של נחת ואהבה...!
ואת לא מאמינה איזה בובות אבא הכין לך....את בטוח תתאהבי :)
נדבר בקרוב...

אלה אמר/ה...

כתבת מהלב ושומעים זאת. בהזדמנות זאת אאחל לך הרבה מזל טוב!!
האתר שלך מקסים ומעוצב בטוב טעם!

mekoopelet אמר/ה...

אוי, בא לי לבכות, כמה אהבה יש בפוסט הזה

רחלי גזית אמר/ה...

איזו כנות שנוגעת. ממש מרגש.
בעוד כמה עשרות שנים, היא תקרא את זה ותשמח ותתרגש ותתגאה בך כל-כך.
נשיקות