אבעבושקות רוח

אבעבושקות רוח. מחלת ילדות שלא עוברת אצל חלק מהאנשים גם בהיותם בוגרים עפ"י הגדרת החוק היבש. תוקפת בעיקר נשים, חוצה גבולות ויבשות, מגזרים ועדות, גילאים ודעות.

גם אני חולה באבעבושקות, בצורה הקשה ביותר (טוב, לא כולם מושלמים...), ולכן החלטתי לערוך סדנאות תמיכה ללוקות במחלת הילדות הזו שלעולם אינה עוברת.

וכך, התכנסנו לנו בסטודיו חבורה של "חולות", חמושות במצב רוח טוב, הרבה כדורי קלקר, עיסת נייר וה-מון צבעים, והתחלנו ליצור את הבבושקות שלנו.

מה אגיד ומה אומר? היה מדהים! מסתבר שלבבושקות יש הרבה פנים, ואי אפשר ליצור שתיים דומות (טוב, נו, אולי  בסין אפשר...), ומכיוון שכל אחת פירשה את הדמות אחרת, וכל אחת הלבישה אותה בצבעים שונים, המגוון שנוצר בסופו של דבר היה עצום.

אם אייל שני היה מבקר בסדנא הוא בטח היה אומר לנו ש"כל אחת יוצקת את עצמה לתוך החומר הגולמי והראשוני הזה, והתוצאה המתקבלת הינה בבואה שלה עצמה...". אייל, תקן אותי אם אני טועה...

ועכשיו אתן לתמונות לדבר. ככה זה נראה בחלק הראשון של הסדנא, שלב יצירת ה"גלמים" מעיסת הנייר.

לצפייה בהגדלה, יש ללחוץ על התמונות

במפגש השני שהתקיים לאחר שבוע (שהיה בעצמו שיעור בדחיית סיפוקים), הפחנו בגלמים רוח חיים ואישיות על ידי צביעתם בססגוניות ורבגונית מדהימה. והנה הן כאן, חינניות ומקסימות, אחת אחת, כל אחת ואישיותה המתפרצת.

ואני גאה בכן, בנות יקרות ומוכשרות שזכיתי להכיר, על שהשתתפתן בסדנאות המדהימות שהיו לנו, תודה על שצבעתן אותן בקסם רב, בכשרון מופלא ובססגוניות של כל אחת ואחת מכן. תודה על החברה המשובחת, המטעמים והמנעמים.

ועכשיו ברצינות - נראה לכן שאנחנו צריכות להקים קבוצת תמיכה בסגנון אלכוהוליסטים אנונימיים?

אני מאחלת לכולנו שמחה וצבעוניות בחיים, לפחות כמו שיש לבבושקות שבתמונה.
יעל.