גם לי יש אייפון

מי שמכיר אותי וקרא את הכותרת של הפוסט, בטח משפשף עכשיו היטב את עיניו וחושב (בעצם בטוח) שיש טעות בכותרת. או בבלוג. אבל לא, אין טעות בכותרת, וזה עדיין הבלוג שלי.

 גם לי יש אייפון, ותיכף גם אראה לכם אותו, אבל קודם אסביר למי שלא ממש מכיר אותי אישית, שאני לא בדיוק מחובבות המכשיר הזה שנקרא טלפון סלו-רע-לי, ושמבחינתי המקשים הפעילים ביותר במכשיר הזה הם האדום והירוק, נו... זה שעונה וזה שמנתק...

מה לעשות? אני מדור החוגה, אני, וכל הצעצועים הצבעוניים האלה, לא עושים לי את זה. אני מתרגשת יותר מצלחת אדומה עם נקודות לבנות מאשר ממכשיר סלולרי משוכלל.

אבל נחזור לאייפון שלי, כי כל ההקדמה הזו הייתה בעצם בגללו.
האייפון שלי הוא שישה ק"ג של שוקולד, קרם מרשמלו, המון בצק סוכר ועוד שלל מרכיבים טובים וטעימים, שחברו יחדיו לעוגת ענק בגודל 31X42 ס"מ, ובגובה של 7 ס"מ.

את ההזמנה המדוייקת קיבלתי מבר, חתן בר מצווה חמוד במיוחד, שרצה עוגה שנראית בדיוק כמו הטלפון שלו, ואמו הוסיפה והסבירה לי שבנים בני 13 הם קשוחים ומחוספסים, ולכן יש לשים לב שלא יהיו לבבות או קיטש אחר על העוגה.

אפיתי שתי עוגות שוקולד ענקיות שמכילות חומרים של שלוש עוגות בקוטר 28. בין שתי העוגות מרחתי קרם מרשמלו טעים, וציפיתי הכל בבצק סוכר שנצבע בשחור. את המעטפת מסביב ציפיתי בפס ירוק תפוח, בדיוק כמו באייפון האמיתי של בר.

את תמונות האייקונים קיבצתי לדף, והדפסתי על דף אכיל, שאחר כך נחתך לפי צורות האייקונים והכיתוב.

זו אחת העוגות הגדולות ביותר שהכנתי ב"מפלס אחד", אך המאמץ השתלם כשראיתי את החיוך החצי קשוח של בר כשראה את העוגה לראשונה.

הדבר היחידי שקצת "מאכזב" (לא מצאתי מילה שמתאימה יותר להרגשה) בהכנת עוגות כאלה יפות, הוא העובדה שאוכלים אותן, והיצירה בעצם נגמרת מהר. מזל שאת עבודות עיסת הנייר שלי אף אחד לא מעוניין לאכול...

ועכשיו, קצת תמונות מכמה עוגות שעשיתי למשפחה, חברים, חברים של חברים, חברים של חברים של חברים, באירועים שונים:

שיהיה רק בשמחות תמיד,
יעל.