יום שני, 13 בפברואר 2012

שירן

זה התחיל משיחת טלפון. בצידו השני של הקו היה קול גברי מהוסס קמעא ששאל האם אני עושה חוגים בעיסת נייר. אמרתי שכן, סדנאות. בתגובה הוא שאל האם אני גם באה לבית. השבתי לו שלא, ושהסדנאות נערכות אצלי בסטודיו כיוון שיש שם את כל הציוד הדרוש.

ואז הוא אמר שאשתו חולה ואינה יכולה לצאת מהבית, אך היא מאוד רוצה לעשות קצת עיסת נייר, והוא, שרק רוצה למלא את רצונה, הגיע אלי דרך חיפוש בגוגל. מיד אמרתי לו שאני באה, שרק יגיד לאן ומתי.

קבענו ליום ראשון בבוקר. הוא נתן לי כתובת בעיר אחרת, לא באיזור מגוריי, ואני התחלתי לארגן ארגז עם ציוד לקחת איתי.

שאלתי את אחותי אם בא לה להצטרף אלי, והיא מיד אמרה שכן.

וכך הגענו בבוקר של תחילת החורף לכתובת שניתנה לנו, עמוסות ציוד ומלאות נכונות. מסיבה כלשהי, הכניסה לבית התברברה לנו קצת, מכיוון שהכתובת שניתנה לנו היא  של חזית הבית, אבל הכניסה אליו, כך הסתבר בדיעבד, היא מרחוב אחורי חד סיטרי, מה שלא נאמר לנו בהתחלה ודי עצבן על הבוקר, במיוחד לאור ההטרטרות שהיתה כרוכה בכך עם כל הציוד על הידיים...

ואז, לאחר כעשרים דקות של התברברות ותסכול, נכנסנו הביתה, וברגע שראיתי אותה, כל תחושות הכעס והתסכול שהצטברו בעשרים דקות האחרונות נעלמו כלא היו, והמילה פרופורציה הבהבה בענק מול עיני. שירן לחצה את ידי לחיצה רפה.

שאלתי אותה איפה נוח לה לעבוד, והיא סימנה שעל השולחן שסמוך לחלון דרכו נכנסה שמש חורפית, קרה ושקרנית. מיד סידרתי לנו שולחן עמוס כל טוב ליצירה. שעתיים של עבודה עייפו אותה מאוד והיא ביקשה לסיים. ארזנו הכל וקבענו לפעם הבאה. 

בפעם הבאה צבענו עד שהיא התעייפה, אבל היתה תחושה של סיפוק באויר. שלי וגם שלה. נפרדנו בחיבוק.

בפעם שלאחר מכן הוא ביטל כי היא אושפזה. הבנתי שהמצב לא טוב...

לאחר כשבועיים היא קבעה איתי שוב, ולאחר מכן שוב המצב התדרדר, למרות שאף אחד לא אמר, אבל יש דברים שלא צריך שיאמרו. הם פשוט שם.

בסוף ינואר שלחתי הודעת ס.מ.ס אליה לשאול לשלומה. כמענה להודעה קיבלתי טלפון מאלעד, בעלה, שסיפר לי ששירן נפטרה ימים ספורים קודם והם יושבים כעת שבעה...

שירן נפטרה והיא בת רק 28...

הוא הודה לי, ואני התרסקתי. על מה הוא מודה לי? הרי לא עשיתי כלום חשוב. לפחות לא חשוב מספיק כדי שיציל אותה מהמחלה הארורה הזאת...

ואני הודיתי לו. הודיתי לו על הזכות הגדולה שנתן בידי, ועל שאפשר לי להעניק לשירן כמה שעות של נחת והגשמת חלום.... אחד לפחות.

את הערב ההוא ביליתי בהתייפחות בלתי מוסברת. לא הכרתי את שירן מספיק כדי לבכות כמו שבכיתי, אך בכל זאת היא נגעה בנפשי, וכמו שאמרתי קודם, גם בזה יש דברים שאין להם הסבר, הם פשוט שם.

נוחי בשלום, ילדה, אני מצטערת שלא יכולתי לעזור יותר, כי דווקא רציתי. רציתי מאוד...
יהי זכרך ברוך.

ואתם בטח תוהים למה אני משתפת אתכם בזה, הרי זה לא קשור ליצירה, והבלוג הוא בלוג יצירה שמלווה על פי רוב בשמחה ובצבע...

חשבתי על זה רבות והחלטתי שכן לכתוב על שירן מכיוון שהיצירה היא זו שהכניסה אותה ואת אלעד לחיי, ואני מניחה שזה לא יד המקרה. הם יכלו לבחור במישהי אחרת מגוגל שקרובה יותר לאיזור מגוריהם. אני רואה בזאת זכות שניתנה לי להגשים את חלומה של מישהי אחרת, בייחוד על ערש דווי.

מצבים כאלה גורמים לנו להבין עד כמה החיים שלנו שבריריים, ועד כמה האושר הוא בר חלוף, ולכן אני אומרת - צאו והגשימו חלומות, שלכם ושל אחרים. תעשו משהו טוב מדי פעם, למענכם ולמען אחרים.

זה ממלא את הנפש באושר גדול. גם אם הוא רגעי, הוא שווה הכל.

ועכשיו, למי שרוצה, יש הזדמנות לעשות מעשה טוב למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם. קשת מארגנת תרומת בובות גרב לקראת פורים, שישלחו לילדים השוהים במעון לנשים מוכות.

הבובה שלי כבר מוכנה לצאת לדרך ומחכה לילדה שתאהב אותה. היא בטוח תחזיר לה אהבה כי נעשתה באהבה רבה.

רק בריאות לכולנו, אמן.
יעל.

43 תגובות :

אנונימי אמר/ה...

יקירתי, שולחת לך חיבוק ענקי! כמה ריגשת אותי, והדמעות, הן ירדו להן לבד. הבובה מקסימה ואני בטוחה שהיא תביא אהבה ואור לילדה בודדה אחת במעון לא קל.
אוהבת'תך!
נשיקות, מירה

myamr אמר/ה...

התייפחות על המקלדת זה לא טוב... ואו,צריך להודות על כול רגע, שום דבר לא מובן מאליו.
טוב ששיתפת.
מיה

כרמלי אמר/ה...

מרגש.
תודה על השיתוף.

יערית אמר/ה...

וואוו כמה מרגש ועצוב, חבל שכך זה נגמר.
כל הכבוד לך על ההשקעה והנתינה.
מאחלת לך שתזכי להיות תמיד מהנותנים.
יערית

Little Wheel אמר/ה...

את מקסימה. בטוחה שגם שירן חשבה כך :)

נוכחת לפעמים אמר/ה...

אוי אוי... גרמת לי צמרמורת.
האוץ.
הסיפור הזה נגע גם בליבי...
אוף. עצוב!
ולעניננו - הבובה מקסימה.
ממש לא רואים שהיא נעשתה מגרב :)

הדר אמר/ה...

עצוב. וממלא בהשראה...

ויטרינה אמר/ה...

הרסת אותי .... פרופרציות. אנחנו כל כך צריכים להודות לאל על כל יום של חיוך ויצירה להוקיר ולהכיר בברגעים של חסד לברך עליהם. ריגשת אותי עד דמעות והנצחת בעוד צעד קטן את שירן ואני מקווה שלאלעד ולשאר המשפחה זה נותן עוד קצת כוח לדעת שהיה לה סיפוק , גם אם קטן מהיצירה... ולך , חבוק גדול והרבה מאוד כוח. המשיכי במצוות גדולות כקטנות ובאושר גדול.
נשיקות.

שרכי אמר/ה...

תודה,תודה ששיתפת אותנו ריגשת אותי מאוד וחבל שרק הדברים הקטנים גדולים מטלטלים אותנו כל כך.

אוריתוש אמר/ה...

תודה יעל ריגשת אותי כל כך. כל כך חשוב להודות על מה שיש ולהנות ממה שיש.

דנא אמר/ה...

צמרמורת עשית לי ואני לא יכולה אפילו לשתף למה-לפחות לא פה. הבובה נהדרת (אני רציתי לעשות כזאת בדיוק ועכשיו אני צריכה לחפש יפיפיה אחרת לתפירה;-) )ובטוח שהיא תביא הרבה שמחה .

פרח46 אמר/ה...

יעל,

היתה לך זכות גדולה ותודה על שהזכרת לנו כמה חשובים רגעי ההנאה הקטנים שבחיים.
תודה על השיתוף.

קשת זאבי אמר/ה...

יש לי קוועץ' בלב :-(
כל הכבוד לך על המעשה הטוב!

yael lifshitz אמר/ה...

יעל, ריגשת אותי מאוד.מעבר להתרגשות ולדמעות מצדיעה לך על ההרתמות והנתינה. יעל

אנונימי אמר/ה...

יעל.ריגשת אותי מאוד. מעבר להתרגשות ולדמעות מצדיעה לך על הנתינה. יעל

Dafi אמר/ה...

אין מילים... וכמה מתאים לך להגשים משאלה מהסוג הזה...

yael yaniv אמר/ה...

כמה מרגשת את, בנכונות, בהירתמות ובכתיבה.
תבורכי!
והבובה-מתוקה להפליא ובטוחה שתשמח ותרגש, בדיוק כמוך

אנונימי אמר/ה...

אחותי, הפוסט שלך...
אין לי מילים.

אני עומדת מול חלום גדול שלי
שאני צריכה הרבה תפילות כדי שיתגשם,
ואני רק רוצה לומר לך תודה
על המילים האלו על הבוקר,
אני מרגישה שה' שלח לי אותן דרכך.

צאי ועשי

אולי אני אעשה מזה פוסטר.

ת ו ד ה י ק ר ה

חיזקת אותי מאד
אני כל כך רוצה לפגוש אותך...

א.כ

רויטל וייס אמר/ה...

טוב הרגת אותי על הבוקר. קשה לי להירגע ואני עדיין בוכה כשכותבת לך.
אבל שמחה ששיתפת אותנו.
אותי סיפורים כאלה מכניסים לפרופורציה כל פעם מחדש.
והכי חשוב להודות שאנחנו בריאים.
תודה יקירתי על השיתוף ועל הנתינה שלך.

ציפי לוין אמר/ה...

יעל הסיפור ככ מרגש! ככ עצוב.
טוב ששיתפת, זה מסוג הדברים שנותנים סטירה קלה וגורמים מיד להתיישר ולהבין מה כן חשוב! אז תודה.
הבובה שלך תגרום אושר גדול.
יום טוב

אנונימי אמר/ה...

יעלי,
הזדמנה בדרכך נתינה מהסוג האמיתי ביותר... וכנראה שזה לא סתם בדרכך...
ריגשת אותי מאוד,
כ"כ עצוב...
LoolaB - Smadar

אנונימי אמר/ה...

מרגשת אחת!
את מדהימה!!! עם לב ונשמה ענקית.
באת לי בזמן להחזיר אותי לפרופורציות ביום מעצבן בעבודה.
הבובה מדהימה!
לצערי אני לא יודעת לעשות בובות גרב. הייתי שמחה לתרום בובה שכזו. אם תהיה הדרכה, אעשה בשמחה!!
תודה על השיתוף ושתזכי תמיד לעשות טוב לאחרים!

טובה - NUSY אמר/ה...

יעלי, ריגשת אותי מאוד - אני לא מרבה לקרוא פוסטים מחוסר זמן, אבל נשאבתי לכתבה. ריגשת עד דמעות - אכן הפרופרציות משתנות.

יעל.קיפודים אמר/ה...

פשוט חנקת אותי! סיפור עצוב וכתבת כל-כך יפה...
על בובת הגרב המהממת כבר אמרתי שהיא מקורית ונפלאה, אבל תמיד כיף לומר שוב - נהדרות (שתיכן :-))

wantootree אמר/ה...

פוסט מרגש ונוגע ללב.
יעל, כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה עבור כל אלה שזקוקים לכל גרם של עזרה/שמחה/סיפוק/אושר וכו'.
חזקי ואמצי!

אנונימי אמר/ה...

כל הכבוד, shapirit79

אנונימי אמר/ה...

יעל
את אישה עם נשמה גדולה ולב עצום והיכולת שלך לתת ולהכיל מדהימה אותי.
תבורכי!
הילה

יעל אמר/ה...

אני רוצה להודות לכל מי שהגיב/ה עד עכשיו. הנושא קצת כואב ולכן אני לא עונה אישית לכל אחד, אבל מעריכה כל תגובה שנכתבה כאן ובמייל.
לאנונימית שרוצה הדרכה לבובה - יש בקישור שנתתי לבלוג של קשת הדרכה לבובת קוף מגרב, ואם תרצי, את מוזמנת ליצור איתי קשר ולבוא אלי, אדריך בשמחה, רק שימי לב שהבובות צריכות להגיע לקשת עד סוף החודש.
שוב תודה,
יעל.

פיצ'ולה אמר/ה...

אוי יעל...
אני כל כך שמחה שהחלטת לשתף בפוסט המרגש והיפהפה הזה.
את מצליחה להעביר את הרגש עם כל כך הרבה יופי, שעומד בניגוד לעצב הרב.

חושבת לעצמי כאן בשקט, שאת בעצם התחלת את העיסוק בעיסת נייר בנסיבות דומות של בעייתיות רפואית, אך אצלך התוצאה הסופית הייתה הבאת חיים לעולם...

מומין אמר/ה...

וואוו ריגשת אותי...
כמה עצוב ועם זאת באמת מנחם לדעת שבימים האחורנים שלה נתת לה קצת שמחה והרגשת סיפוק ביחד עם השארת מזכרת לאלו שנותרו מאחור.

אנונימי אמר/ה...

תודה, יעלי על השיתוף. מצב לא רגיל, רגיש. התמודדות שלך מבורכת. מצבים כאלה עושים אותנו יותר חזקים עם לב רך. מבינים מה העיקר ומה הפחות חשוב. צריך להנות מכל יום. את עושה את זה ובגדול. אוהבת אותך. פולינה

חתולי8 אמר/ה...

ועכשיו גם אני בוכה כאן. כמה מרגש . זכות גדולה נפלה בחיכך לתת לשירן רגעים של אושר.
את נהדרת!

יותר מסתם יעל אמר/ה...

אלוהים ישמור. קודם כל את מדהימה. וזה לא מפתיע. הסיפור של שירן קורע לב. תנחומי למשפחה.

בצי אמר/ה...

למרות שתמיד אני צוחקת עד דמעות מהבלוג שלך, הפעם שוב העלת דמעות.....
אוהבת, נשיקות.
בצי.

מיכל פלד אמר/ה...

בשיחתנו האחרונה הזכרת גדלות נפש בהקשר אחר לגמרי יש לך את זה ובגדול
והבובה נפלאה - כבר אמרתי

הלב מזהב/פניני קסם אמר/ה...

סיפור מרגש מצמרר
עשית מצווה גרמת לשירן ז"ל קצת חיוך
אךךך החיים שלנו
אך לצערנו שוכחים וממשיכים לפעמים ברוע וחבל
והבובה מהממת וכל הכבוד
שושי

רחל אמר/ה...

היי יעל,
דמעות זלגו מעיניי כשקראתי את הכתבה.
את אשה מדהימה ומקסימה עם לב זהב
כל הכבוד לך וכן ירבו כמותך
המשיכי כך בעזרה ובמעשים טובים
רחל.

רחלי גזית אמר/ה...

לקח לי זמן לענות,,, הרבה זמן
די ברור למה, לא?!
אשרייך שזכית להגשים משאלה ואשריה של שירן שזכתה לכך מידייך, ידיים כאלה מוכשרות שבינהן שוכן לב ענקי ומלא אהבה וחיים.
נשיקות לכשניפגש (-:

אנונימי אמר/ה...

לא כתבת סתם , במקרא נפלתי בבלוג שלך ומאוד ריגשת אותי .
תודה
שרה

יעל אמר/ה...

שרה,
תודה רבה.
יעל.

לירון אמר/ה...

יעלי שלי
הצלחת לגרום גם לי להתייפח אל תוך הלילה
איזה סיפור מרגש ועצוב
גרם לי להבין כמה דברים עצובים על החיים שלי. כמה ריקנות יש בעשייה היומיומית בהייטק,
כמה אני יכולה יותר ולא לפחד...
מחכה כבר שתכתבי את הספר הראשון שלך
את יודעת שאת כותבת מדהים ושלא תוכלי לברוח מזה עוד הרבה, נכון?
אולי נעשה זמן איכות רק שתינו?
נסע לנחלת בנימין או משהו בסגנון?
חיבוק גדול.
אוהבת אותך מאוד,
לירון

Meital אמר/ה...

יעלי.. איזה סיפור קשה.. אין באמת מילים שיכולות להקל על משהו שכזה.. אולי רק ההרגשה שכן עשית משהו בשבילה.. וכנראה שגם בשביל עצמך :)

גילת אמר/ה...

וואו איזה פוסט מצמרר ומרגש.
בניגוד לפוסטים האחרים של שאני צוחקת, הפעם העיניים שלי לא נשארו יבשות. זה עצוב ומרגש ואני חושבת שאת מקסימה וזכית לשמח את שירן בימיה האחרונים.