יום ראשון, 22 באפריל 2012

לא לאספנים בלבד

הפוסט הזה "מיועד" לחובבי עתיקות, כמוני. יש כאלה שיאהבו אותו מאוד ויש כאלה שזה ממש לא מעניין אותם, ולמרות זאת, הייתי שמחה אם גם אלו שזה לא ממש מעניין אותם, יקראו את הסוף לפחות, אולי דווקא הם אלה שיובילו לקצהו של חוט שאולי עוד קיים.

בכל מקרה, אני ממש נהניתי לכתוב את הפוסט הזה, ותוך כדי גיליתי עוד דברים מפתיעים.

אחד מהתחביבים שפיתחתי במשך השנים הוא איסוף חפצים עתיקים. זה כבר כמה שנים שאני מחפשת, מוצאת ורוכשת פריטים וחפצים ישנים שפעם, בעבר, שימשו אנשים אחרים והיו חלק מאורח חייהן של משפחות שאינני מכירה.

בדרך כלל, כאשר אני רוכשת פריט או חפץ מיוחד, אני מבקשת מהמוכר לספק לי כמה שיותר מידע על עברו. בעיני, יש איזה שהוא קסם בידיעה למי היה שייך הפריט.

כמובן שאין לי מידע לגבי כל הפריטים שברשותי, היות ולפעמים הפריט נרכש דרך צד שלישי  או דרך רוכל בשוק שהחפץ הגיע אליו במקרה, כמו למשל מכונת התפירה הידנית שרכשתי בשוק "הבוכרים" ברמלה שנראית כאילו הרגע סיימו לעבוד איתה ועוד מעט ישובו אליה. אפילו כרית המחטים עוד עליה....


למכונה גם מצורף ספרון ההדרכה וקבלת הקניה ובה מספרה הסידורי, ספוגים בשמן מכונה שלא מחק את תאריך הקניה מתאריך 8 באפריל, שנת 1964.

מכונה נוספת שיש לי, ישנה קצת יותר, היא הזינגר ממשנת 1890 (את שנת הייצור של המכונה ניתן למצוא באתר העולמי של זינגר לפי מספרה הסידורי של המכונה המוטבע על המתכת), אותה רכשתי לפני כחמש שנים ממשפחה שקנתה בית ברמת חן שבגינתו היו "נטועות" הרבה מכונות כאלה והם בסה"כ רצו לפנותן משם...

אז פיניתי להם אחת, ולאחר שיפוץ היא הפכה לסינדרלה, סליחה, זינגרלה.


גם מכונות כתיבה רכשתי במהלך השנים. אחת בעברית ואחת באנגלית. את מכונת הכתיבה העברית רכשתי כי תמיד רציתי אחת כזו, ואינני יודעת דבר מעברה חוץ מהעובדה שנרכשה ממשפחה חיפאית.

א' אוהל, ב' זה בית....

את מכונת הכתיבה האנגלית רכשתי כי היא הייתה כל כך יפה וכי בעליה היה רופא תל אביבי בשנות החמישים והשישים שנהג להדפיס בה מרשמים לחוליו. היא נראית חדשה לגמרי ושמורה היטב, או, כמו שאומרים, יד ראשונה מרופא....


בתמונה הקטנה שבמסגרת, על הדף, מצולמת החריטה שנמצאת בחזית קופסת מכונת הכתיבה של הד"ר, ובה ראשי התיבות של שמו - Dr F.P. 

ובמעבר חד לעניינים כבדי משקל, יש גם את המשקלים של פעם, של חברת מאזני הארץ... הראשון הגיע אלי במצב רע מאוד, לאחר שאבי מצא אותו כשהלך לשים גזם בערימת הפינוי השכונתית. הוא היה חלוד לתפארת, אך לאחר שיפוץ, הוא הפך ליפה תואר, והיו חסרות לו רק המשקולות, להשלמת המראה האוטנטי שלו.


חיפוש בגוגל אחר משקולות לרכישה, הביא אותי לרכישת משקל נוסף שלא יכולתי לעמוד בקסמו, והיום הוא משמש לאחסון הבצל ותפוחי האדמה במטבחנו.


אחרי שתפרנו, כתבנו ושקלנו, צריך גם לשמוע מוסיקה, לא?
ברור....
אז קבלו אותו - רדיו השפופרות של הורי, שנרכש עם נישואיהם בשנת 1966 - 


עם הזמן הצטרף אליו רהיט המכיל פטיפון ורדיו של גרונדינג, חדש לגמרי אני מוכנה להישבע, שהיה בביתו של קשיש ממוצא גרמני אשר שמר עליו מכל משמר. כשהקשיש נפטר, בני משפחתו הציעו אותו למכירה. לצערי, במשך כשנתיים שהוא אצלנו, בבית עם ילדים, חתולים, כלבה ושאר ירקות, הוא קיבל שריטות שלא קיבל במשך 60 שנות חייו הראשונות, אך אין מה לעשות, הבית אינו מוזיאון והוא מסתגל לחיים אחרים פה... ☺
אגב, הוא תקין לחלוטין ונמצא בשימוש יומיומי אצלנו.



עכשיו, כשאני חושבת על זה, הפוסט הזה יכול מבחינתי להמשיך לנצח, כי כמות הפריטים היא עצומה, ויש כלים רבים שבחלקם אפילו אשמח לעזרה מכם באיתור מקורם. לכן, נראה לי שאת הכלים המיוחדים אפרסם בפוסט נפרד וכאן אמשיך עם "מכשירי החשמל" של פעם.
אז הבא בתור הוא סוס. 
טוב, לא ממש סוס, יותר בכיוון אריה, אבל בשיר לפחות זה סוס.


הרכש האחרון שלי (תיקון - כבר היו עוד מתחילת כתיבת הפוסט...) היה המתנה שלי לעצמי לחג הפסח, והיא שבעצם עוררה את כל פרץ הנוסטלגיה הזה, ולמי שתוהה למה, אספר ואומר שכאשר פירסמתי את תמונתו של הלביא שלי בפייסבוק קיבלתי תגובה אחת מרגשת במיוחד מגברת בשם דפנה אבידור, וזו לשונה - 
Dafna Avidor יעל את התנור הזה ייצרו אבא שלי וסבא שלי. במפעל המשפחתי שלהם בחיפה. כמו טפשים לא שמרנו לעצמנו כלום אז בבקשה גלי לי איפה מצאת אותו ואם שם עוד שם. המפעל לביא ושם נעוריי ציסר אנא תשובתך....
ואז, לאחר כמה ימים, דפנה פרסמה תמונה מדהימה ומרגשת בעיני בקיר שלי בפייסבוק, פיסת נוסטלגיה נדירה -  


בתמונה מופיעים בני משפחתה של דפנה (סבה ודודיה) והפועלים שעבדו במפעל לייצור תנורי האמאייל המקסימים האלה שפעלו בעצם על פתיליה, פרימוס או על כירת גזת למי שהיתה כזו בשנות החמישים. עכשיו דפנה ובנות משפחתה פועלות לארגון מפגש משפחתי ברוח הלביא. בעיני זה ממש מרגש, ואני שמחה בשביל דפנה ובני משפחתה.
ואם הזכרנו פרימוסים, אז יש לי גם את הפרימוס העתיק, שרק במקרה הבחנתי שיש עליו כיתוב עדין בחריטה, ולכן החלטתי לעשות מעשה - מרחתי את כולו במשחה לבנה שמילאה את חריצי הכיתוב, ניגבתי שאריות מלמעלה, וזה מה שקיבלתי - 



מקורו של הפרימוס בחברת PRIMUS משטוקהולם, שוודיה. יש עליו כיתוב באנגלית, ערבית, סינית ורוסית. נכון מקסים?

טוב, התלהבתי מספיק, אז לצינון נראה לי שצריך איזו סודה קרירה ממכשיר הסיפולוקס - המתנה האולטימטיבית של חתונות שנות השישים - מי שלא קיבל שירים את היד... ☺


לסיום, משהו קשור ולא קשור, אני חייבת משהו קטן - לפני כשנתיים, קניתי בשוק קופסת תמונות עתיקה. כשהגעתי הביתה, מצאתי בתוכה מעטפה קטנה עם שמות וכתובות. במעטפה היתה גלוית שנה טובה, שלפי חותמת ובול הדואר נשלחה בשנת תשכ"ה, 1964.

לכבוד: שושנה גרינפלד, מאת: מרים רטי



אלו הם הצילומים של המעטפה ושל הגלויה - אני סקרנית.... מי הן הנשים האלה, האם הן עוד חיות, בנות כמה הן ואיך בכלל הגלויה התגלגלה לשוק. למרות הסקרנות, לא עשיתי עם זה כלום עד עכשיו, אבל כשראיתי איך התגלגל העניין עם תנור הלביא, החלטתי להעלות את זה, ואולי דרככם אמצא את בעלות הגלויה או לפחות מישהו שמכיר אותן.
אשמח אם תשתפו, בפייסבוק או בכל מקום אחר, מי יודע לאן זה יתגלגל....

ואם כבר... מישהו יודע מה זה עמ"ש? זה כתוב בכותרת הטקסט בגלויה ויש לי ניחוש, אך אינני בטוחה בו ואשמח לדעת מה זה בוודאות...

שיהיה לנו יום מלא בהפתעות טובות,
יעל.

41 תגובות :

אנונימי אמר/ה...

ציפיתי מאוד לראות פוסט ממך.ועכשיו גילית עוד צד מאופייך. סקרנות וכבוד לעבר - תכונות מדהימות. כל-כך היה מעניין לקרוא ולראות, ביקור קצר למוזיאון הנפש שלך. גם לחפצים צריך להיות מזל... מה שאני יכולה להוסיף זה שהכיתוב על הפרימוס ברוסית עתיקה יותר בגלל הסיומת מסויימת. תודה,יעלי המיוחדת. פולינה

רויטל וייס אמר/ה...

מרגשת אחת.
אולי הפירוש עמך השלום? סתם רעיון...
הכל כל כך יפה ובטוחה שיש לחפצים בית חם.
נשיקות
רויטל וייס

דוכיפת אמר/ה...

איזה כיף היה לקרוא את הפוסט הזה.
הקישור הבא מספר על אוסף של זכרונות שנמצאו במכולה ירוקה, בתוכם תמונה של אמא שלי!

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=699&blogcode=11587908

בתוך הפוסט יש קישור לסרט עצמו, זה היה כל כך מרגש לקשר בין דמות מתמונה שתמיד זכרתי בילדות, לסיפור אמיתי של אנשים.

גם אני עצמי חובבת עתיקות, לא אוספת ממש אבל אוצרת בליבי כל טעימה מהם.
אני זוכרת בילדות את רהיט הפטיפון של סבתא וסבא שלי, אני חושבת שלהם היה גם רדיו מובנה כזה עם כפתורים (ולא חוגה).
בימינו הכל פלסטיק ומכונות נוצרות מראש כדי להתקלקל מהר..
אם יש לך סבלנות שמונעת מסקרנות, תוכלי למצוא את מי שהגלויה שייכת אליהם.

אנונימי אמר/ה...

היי יעל
כשפתחתי את הפוסט, וראיתי את התמונה הראשונה של ה"זינגר" נפלטה מפי אנחת "אוי" (פולני) שהביעה את הכוונה שאני שוב הולכת להתענג על פוסט משובח. ככל שהמשכתי בקריאה, התגובות הפכו ל-וואוו-ים בלתי נשלטים בתוספת התרגשות. האביזרים הללו ואחרים, היו חלק מנוף ילדותי. חלקם ממשיכים ללות אותי היום, ורובם לצערי לא.
כמו שכתבה אחת המגיבות, ואני מצטטת ממנה כי זה כל כך נכון, "גם לחפצים צריך להיות מזל", ואפשר פשוט דרך הפוסטים שלך להרגיש ממש את אהבתך הגדולה והכבוד שאת רוחשת, לא רק לחפצים, אלא גם לאנשים שעמדו מאחוריהם. כבר אמרתי שנהניתי? (: טליה

חיה אמר/ה...

יעל יקרה,
איזה כיף לשתות את קפה הבוקר עם רשומה שלך,ועוד כזאת מרגשת.
ראשית – עמ"ש היה נוסח רווח פעם כשעוד כתבו מכתבים ביד,והפירוש "עד מאה שנה" . אני פשוט מאותו הדור,גם אני נישאתי בשנת 1966,גם לי היה תנור אפיה של "לביא" שהפיק עוגות טובות,את הפרימוס אני עוד זוכרת משנות ילדותי שבהן היו אמא שלי ועוד 3 שכנות עושות "יום כביסה" בחצר והיתה כובסת שבאה ,עולה חדשה מאיראן,שאהבנו אותה כבת משפחה וביקרנו אותה עוד עשרים שנה אחרי כשכבר לכולן היתה מכונת כביסה "צח 3".
לגבי מכונת התפירה, יש לי בבית "זינגר" של אמא שלי,שעברה מטה-מורפוזה והושמה בארונית פורמייקה ,ואת לא תאמיני אבל חשבתי לתת אותה כדי לפנות לי מקום ובחיי שחשבתי עלייך,אבל אני עדיין לא יכולה להפרד.אם יום אחד אצליח לנתק את "חבל הטבור" – אגיד לך.
בינתיים,שיהיה לך חודש טוב, שבוע טוב, ויום קל ונעים.
חיבוק – חיה.

אסתיניק אמר/ה...

איזה פוסט מקסים!
נוסטלגי ומרגש עד מאד.
"עמך השלום" הוא הדבר הראשון שקפץ למוחי.
מחכה כבר לפוסט הבא (ולראות איך יתגלגל זה הנוכחי...)
אסתי.

יעל אמר/ה...

טוב, אני לא יכולה להתאפק....
התגובות שקיבלתי עד כה, לפה ולמייל, מרגשות אותי מאוד.
פולינה - אהבתי את ההגדרה שלך לגבי "מוזיאון הנפש שלי" זה ממש נכון, ואף פעם לא חשבתי על זה. גם לגבי זה שגם לחפצים צריך מזל אני מסכימה. תודה לך, פולינה.
רויטל - תודה רבה גם לך, ולגבי הפירוש - נפתרה התעלומה בתשובתה של חיה. תודה רבה ויום נפלא!
דוכיפת - נכנזתי לקישור שצרפת, וקראתי בשקיקה את מילותייך הכל כך נכונות והתרגשתי. את מנסחת מדהים את האמת העצובה הזו ביחס לתמונות, ואני תוהה האם גם תמונותינו שלנו יסתובבו פעם באיזה שוק ואף אחד לא ידע של מי הן...
תודה לך על השיתוף, ומבטיחה לראות את הסרט באחד הערבים.
טליה - כבר אמרתי לך שאת בחורה כלבבי, נכון? נראה לי שהפגישה תהיה בלתי נמנעת.. :-)
חיה - כבר כתבתי לך במייל כמה התרגשתי לקרוא את תגובתך. תודה על המידע הרב שחלקת איתי ותודה על פענוח העמ"ש. אמן לכולנו!
חיבוק גדול, יעל.

Dafi אמר/ה...

ממש אוצרות את מחזיקה. אני כבר הולכת לבדוק באתר של זינגר מאיזה שנה הענתיקה שלנו. הלואי ותמצאי את כותבת ונמענת המכתב... כל כך מסקרן!

Dafi אמר/ה...

שוב אני...
זה הלינק לבדיקת שנת ייצור המכונה, כדי לחסוך זמן למי שרוצה לבדוק
http://www.singerco.com/support/machine-serial-numbers/double-letter

המכונה שלנו מ-1938(:

רחלי גזית אמר/ה...

יעלוש אהובה, איזה פוסט מקסים שפורט על נימי נפשו של כל מי שהמילה נוסטלגיה אינה גסה בעיניו.
מחר אני בב"ב, אנס לשאול שם אם מישהו מכיר את הכותבת או המכותבת, מי יודע... הלוואי ואוכל לחזור אלייך עם תשובות.

דנא אמר/ה...

אוי...(בפולנית). סליחה אבל לי יש עכשיו כאב לב גדול.... הדבר היחידי שאי פעם רציתי מסבתא שלי ז"ל הוא מכונת התפירה שלה שהיתה זינגר כמובן ובאה קומפלט עם שולחן בעל רגלי מתכת ומגירות ארוכות בצדדים. אמא שלי שבעיניה היא היתה סתם גרוטאה סרבה לקחת אותה מהבית של סבתא שלי כשהיא היתה בבית אבות-כמובן שהבית נפרץ יום אחד והמכונה היתה אחד הדברים הבודדים שנלקחו. עד היום אמא שלי לא מבינה מי יכול היה לרצות אותה ואני לא סלחתי לעצמי שפשוט לא לקחתי אותה...תודה על הפוסט הנפלא.

ורדה אמר/ה...

יעל יקרה, תמיד אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך, והפעם במיוחד. גם אני כמוך חובבת עתיקות ואף לקחתי קורסים בתחום האספנות. כתבת כל כך יפה על כל חפץ וחפץ ונראה שאף מצאת להם מקום מושלם בביתך. בעיני אין תענוג גדול יותר משיטוט בשווקי פשפשים בארץ ובעולם! וכמובן שתמיד כיף למצוא חפצים שסתם הושלכו לרחוב! אשמח לראות ולקרוא על חפצים נוספים. תודה, ורדה.

ציפי לוין אמר/ה...

הי יעל.יש לך אוסף מדהים ומקסים, את בהחלט גאה עם סיבות! לי יש גם חולשה לענתיקות הללו וכבר יש לי מצלמה עתיקה ונפלאה, פנס שח כורים, מכונת כתיבה, משקל די עתיק, סיפולוקס מהמם, והבא בתור- משקל.בשישי האחרון ביקש ממני האיש מהשוק 650שח, והחלטתי שזה יקר מדי, לפחות לבנתיים. אז שיהיה המשך כייפי לאוסף שלך, יישר כוח!

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

איזה מקסים,
אני אוהבת ענתיקות,
אפילו קיבלתי מכונת תפירה ישנה שאני עוד מחכה לשיפוץ שלה כדי להציג אותה.
גם רהיטים עתיקים זה נחמד.

איילה אמר/ה...

יעל, איזה פוסט נהדר.
גם אני אוספת עתיקות ידועה.
יש לי מכונת זינגר ישנה, אף פעם לא עלה בדעתי לראות מאיזה שנה היא.
ויש לי מצלמה ישנה, וסיפולוקסים מזכוכית, ותיבת תכשיטים שהגיעה בדרך לא דרך ועל העץ שלה חרוט 1927. ועוד ועוד. ריגשת אותי.
איילה.

מושית10 אמר/ה...

נעים להיזכר..אוסף מרשים חלקו מכירה וחלקו לא..הכי התחברתי ל"שנה טובה" כי פעם באמת שלחנו כאלה בדואר. מעניין אם תצליחי לאתר את המתכתבות.
ותודה על פרץ של נוסטלגיה.

wintam אמר/ה...

פוסט מקסים. ולגבי השאלות שלך - ממליצה להעלות אותן (בצירוף הצילומים) לפורום "שורשים משפחתיים" בתפוז. קודם כל שם בטוח יידעו מה זה עמ"ש, ושנית, יש שם אוסף של אנשים נפלאים, שחיפושים כאלה עושים להם את היום. שווה לנסות.
אגב, שם הכותבת הוא מרים רט, ובזמנו היה בחיפה עיתונאי בשם דוד רט. נסי למצוא אותו, אולי ממנו יבוא הפתרון, כי לא נראה לי שזה שם מאוד נפוץ. בהצלחה!

mekoopelet אמר/ה...

אוי, איזה פוסט מקסים ומרגש, למרות שאם אני הייתי מכניסה את כל הענתיקות האלה הביתה, הייתי חוטפת בעיטה ענקית בתחת ועפה עם כולן החוצה, אצלנו ממש אין כבוד לדברים שההורים שלי זרקו פעם...וחבל...

כרמל אמר/ה...

איזה יופי ואיזה עושר!!

גם אני אוהבת ענתיקות, אבל האוסף שלי ממש קטנטן ליד שלך..
תודה על השיתוף!

אנונימי אמר/ה...

פריטים מקסימים!
וזה שיש להם עבר זו הסיבה שגם אני אוהבת דברים "מפעם".
אז חוץ מכורסאות ,ואיזו שידה אין לי עוד דברים "שווים" ויפים כמו שלך.
המשקל שבו אתם מאחסנים תפו"א במטבח ,זרק אותי לימים שלפעמים הייתי הולכת כילדה עם אמא שלי לשוק תלפיות בחיפה.(אי אז לפני 30 + שנים)
בדיוק לאחרונה שאלתי את אמא שלי אם עוד יש לה את ארגז הלחם מפעם (מאמאיל) מסתבר שהיא זרקה אותו... תודה על פוסט מקסים, מקווה שתמצאי עוד שבבי מידע,ותשתפי אותנו:-).
אגב, מעניין שהאיש שלי שלא גדל בארץ
(אלא בקנדה) כתב בכרטיסי ברכה שקיבלתי ממנו לימי הנישואים
עמו"ש -ששאלתי מה המשמעות ,התשובה היתה עד מאה ועשרים שזה דומה לתשובה שקיבלת כבר!

כל פוסט שלך"ממתק" ,תודה!

דליה ב

יעל אמר/ה...

אסתיניק - עמך השלום זה בהחלט מסתדר יפה, אבל זה לא זה :-)תודה רבה לך!
דפי - נכון שזה מגניב העניין הזה עם שנת הייצור? גם אני הופתעתי ושמחתי לגלות את העניין, ביחוד לאור העובדה שהמכונות האלה שרדו כל כך הרבה שנים...
תודה על הקישור.
רחלי - את מדהימה! איך לא חשבתי על זה בכל הזמן הזה שזה אצלי... תחפשי לי את משפחת רטי? מרים רטי או קרוביה? עכשיו אני ממש סקרנית...
ריבי - אוי 2 גם בפולנית... את יודעת, אחת הבנות פה בסטודיו אמרה לי: אפילו סבתא שלי היתה יותר מתקדמת ממך כי היא העיפה את כל הדברים האלה וקנתה חדשים, ואת, במקום קדימה הולכת אחורה... ;-) זו תפיסה של הרבה אנשים, וכנראה שאמך ביניהם.
ורדה - תודה לך! וגם אני חובבת שווקי פשפשים בעולם, בקרוב אסע שוב לאחד מיוחד. וכן, אעשה פוסט נוסף על הכלים המיוחדים שיש לי (זה יכול להמשך על פני כמה פוסטים...).
ציפי - תודה לך, ולגבי המשקל - אם מדובר במאזני הארץ לבנים כמו שלי, המחיר בסדר, בהנחה שמצבם הכללי טוב.
נחמה - נו, הנה אתגר - שפצי את המכונה, אני אשמח לראותה, לפני ואחרי.
איילה - תודה לך! בטח כבר הספקת לבדוק בקישור שדפי צרפה, את שנת הייצור של מכונתך...
מושית - תודה רבה לך!
תמי - לא ידעתי שיש פורום כזה בכלל... בהחלט אציץ ואראה מה קורה שם. ושם המשפחה המלא הוא רטי, ה - י' קצת מטושטשת בשל לכלוך... עמ"ש - עד מאה שנים/עד מאה ועשרים. תודה לך!
מקופלת - אם יבעטו בך, אצלי תמצאי פינה חמה עם כל העתיקות... ;-) סתם, מתה עלייך, וככה כולם, אף אחד לא יבעט בך, את נדירה!
כרמל - תודה רבה לך!
דליה - תודה על תגובת הממתק שלך. גם אני זוכרת את המשקל הזה מהירקן של פעם (יש משקל ירקן ויש משקל מכולת, ההבדל הוא בקערה או המשטח). לגבי ארגז הלחם, יש לי את של הורי שנמצא אצלנו מאז נישואיהם... איזה מזל שהם שמרו כמה פיסות היסטוריה עוד לפני שידעו שהבת שלהם תהיה כזאת חפרנית... ;-)

אנונימי אמר/ה...

איזה נוסטלגיה .... הטלפון של מפעל לביא (תראי בתמונה) הוא : 7188 .... לא יאמן . אוהבת מאד את הפוסט שלך ואוהבת מאד עתיקות וחפצים על "הסטוריה על הכתפיים"

אנונימי אמר/ה...

גרמת לי לפענח מאיזו שנה הזינגר שיש אצלי!!
היא היתה של סבתא של בעלי ואמא שלו רצתה לזרוק אותה... ואני זכיתי!! לפי הרשום באתר היא מתחילת 1908 - איזו ענתיקה.ככה גם זכיתי להרבה קריסטלים קישוטיים(קערות וכו) שהיו אצל הסבתא ורצו למסור אותם.
אני לא התחתנתי בשנות ה-60 אלא ב-1994 אבל אחד החברים הביא לנו סיפולוקס :) לא שמרתי עליו :(
וגם פתיליה היתה לנו פעם, על נפט, שאמא שלי היתה מבשלת עליה חמין לשבת כשהייתי קטנה. גם היא כבר איננה :(
תודה על הזכרונות!
יפעת

טושטוש אמר/ה...

כל כך נהנתי לקרוא,
החלום שלי הוא שתהיה לי מכונת זינגר כזאת ישנה....
הדברים שאצלך מקסימים!!

ורד והדס אמר/ה...

יעל, זה ממש לא משנה אם אוהבים ענתיקות או לא, הפוסט הזה כ"כ מרתק ומהנה, נו ממש כמו שאת יודעת לכתוב בכשרון רב.
כשהגעתי לתמונת הסיפולוקס ישר עלו אל מול עיני ידיו של אבי מכין סודה עם בלוני הגז הקטנים שהחליף בחנות העיתונים השכונתית וקול הפיצוץ הקטן שלהם.
המשקל מקסים בעיני ומכונת הכתיבה לקחה אותי הישר לימים הראשונים בצבא , רגע לפני שהכנסתי את המחשב למשרד...
אני מניחה שהרבה קוראים יהנו מהפוסט המקסים הזה ושהגיעו ויגיעו תגליות מעניינות. ומשתפת מייד.

אנונימי אמר/ה...

זו שוב אני :-)
רציתי לשאול אם תוכלי לשתף עוד קצת
באיך את מאתרת את כל הפריטים המקסימים האלה?
רק שוקי פישפשים? ושאר עזבונות?
אולי זה רעיון לפוסט נוסף ,מעניין במיוחד :-)

דליה ב

חתולי8 אמר/ה...

יעלי את מרגשת ומדהימה! 6איזה פוסט מקסים! איזה דמעות מציפות את עייני עכשיו!
אוהבת אותך!

אורית גזית אמר/ה...

היי יעלי, אכן מרגש ומעורר המון געגועים וזכרונות ... אני עדין זוכרת איך אבי היה כותב על מכונת כתיבה כזו... ודוקא היא נעלמה , השד יודע לאן. אך אני מוקפת בחפצים ישנים ואוהבת אותם מאד, ושמחתי לקרו כאן גם את כל התגובות ולדעת שיש המון כמוני עם אהבה גדולה להיסטוריה שלנו.

אלונה ארובס אמר/ה...

חפצים של פעם עם נשמה גדולה והחיבור שלך אליהם מדהים ובצדק.
תמיד מרגישה משיכה גדולה לענתיקות מהחיים הכי יומיומיים של פעם.
לצערי לא השכלתי לפתח את זה לרמת קיימות בבית, מלבד פריטים מאוד מסויימים, שעדיין מלווים אותי בשימוש קבוע או כמזכרת.
נהניתי מאוד לקרוא ולראות ואף ביקרתי אצל הדוכיפת והרגשתי הזדהות עם כל מילה, אם כי לא ממש התמזל מזלי להכיר את הדור שלפני הוריי.
תודה על השיתוף! :-)

אנונימי אמר/ה...

הי יעל,
מרים רטי היא דודתו של בעלי. אשה נפלאה וחכמה. העברתי לה את הפוסט.
תמר (רטי)

יעל.קיפודים אמר/ה...

קסם של חפצים, וקסם של פוסט, ואני רואה שבתגובה לפני (שבטח טרם ראית) נפתרה לך כבר חצי חידה - כך שאני לגמרי נסחפת עם המתח והסקרנות!

יעל אמר/ה...

תמר!!
אני בשוק! לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר... קיבלתי מידע מפה ומשם, אבל לא משהו ממשי...
בבקשה תצרי קשר במייל, אני אשמח להעביר את הגלויה אליכם/אליה אם היא חפצה בה. אולי גם לפגשה. היא כבר שנתיים בליבי ובמחשבותי מדי פעם...
וזה שמרים היא אישה מיוחדת, הבנתי מהשפה ומהניסוח של הכתוב: "מאוד מאוד חפצה אני...". היה לי ברור שזה לא ניסוח רגיל.
תודה לך,
יעל,
yaelel@inter.net.il

אנונימי אמר/ה...

הי יעל, כתבתי לך מייל.
להשתמע,
תמר רטי

יעל - קונדסונים אמר/ה...

איזה פוסט נוסטלי. תעדכני מה עלה בחכה של הגלויה.

Ruthie Tzchory אמר/ה...

מלכה!!!!!!!! ככה מתענגים על פוסט משובח. עונג אמיתי, והגלוייה שהעלית בסוף....מרגשת! בהצלחה אהובה שלי.

קשת זאבי אמר/ה...

איזה מגניבב הקטע עם הגלוייה ועם הגילוי בתגובות!
מדהים שאפשר לאתר אנשים תוך כמה ימים באינטרנט באופן שבעבר אי אפשר היה לעשות בחיים שלמים

לימוריתה אמר/ה...

פוסט מלא נוסטלגיה ומרגש מאוד!
לך היה כיף לכתוב את הפוסט ולי היה כיף גדול לקרוא אותו.
קראתי כבר בתגובות שנמצאה בעלת הגלויה, מרגש!!
הרכישות שלך שוות מאוד.
תודה על השיתוף.

Unknown אמר/ה...

מקסים! אלו חפצים מהממים. במיוחד מכונת הכתיבה הישנה. צריך להוציא מפה של מקומות בהם אפשר למצוא עתיקות ולעשות סיור מאורגן כזה.

מוניקה אמר/ה...

שלום יעל ,רק היום פגשתי את הבלוג שלך במקרה. בעיני הוא קסום ,אין לי מלים עד כמה אהבתי את התאורים על הולנד יפה ומחם את הלב וחוץ מזה ששמך כשמם ביתי הבכורה אז עוד יותר סימפטיה אני ימשיך לטייל באתר שלך תודה על הדברים היפים שאת מציגה .
מוניקה

אנונימי אמר/ה...

היי יעל, פוסט מקסים ומרתק.
שאלה, איך שיפצת ושידרגת את המשקל? צבעת אותו?

יעל אמר/ה...

המשקל הכחול? הסרתי את החלודה וצבעתי בצבע המיועד למתכת עם חלודה של יעקובי.
הלבן לא משופץ, הוא נקנה במצב מעולה :)