לא לאספנים בלבד

הפוסט הזה "מיועד" לחובבי עתיקות, כמוני. יש כאלה שיאהבו אותו מאוד ויש כאלה שזה ממש לא מעניין אותם, ולמרות זאת, הייתי שמחה אם גם אלו שזה לא ממש מעניין אותם, יקראו את הסוף לפחות, אולי דווקא הם אלה שיובילו לקצהו של חוט שאולי עוד קיים.

בכל מקרה, אני ממש נהניתי לכתוב את הפוסט הזה, ותוך כדי גיליתי עוד דברים מפתיעים.

אחד מהתחביבים שפיתחתי במשך השנים הוא איסוף חפצים עתיקים. זה כבר כמה שנים שאני מחפשת, מוצאת ורוכשת פריטים וחפצים ישנים שפעם, בעבר, שימשו אנשים אחרים והיו חלק מאורח חייהן של משפחות שאינני מכירה.

בדרך כלל, כאשר אני רוכשת פריט או חפץ מיוחד, אני מבקשת מהמוכר לספק לי כמה שיותר מידע על עברו. בעיני, יש איזה שהוא קסם בידיעה למי היה שייך הפריט.

כמובן שאין לי מידע לגבי כל הפריטים שברשותי, היות ולפעמים הפריט נרכש דרך צד שלישי  או דרך רוכל בשוק שהחפץ הגיע אליו במקרה, כמו למשל מכונת התפירה הידנית שרכשתי בשוק "הבוכרים" ברמלה שנראית כאילו הרגע סיימו לעבוד איתה ועוד מעט ישובו אליה. אפילו כרית המחטים עוד עליה....

למכונה גם מצורף ספרון ההדרכה וקבלת הקניה ובה מספרה הסידורי, ספוגים בשמן מכונה שלא מחק את תאריך הקניה מתאריך 8 באפריל, שנת 1964.

מכונה נוספת שיש לי, ישנה קצת יותר, היא הזינגר ממשנת 1890 (את שנת הייצור של המכונה ניתן למצוא באתר העולמי של זינגר לפי מספרה הסידורי של המכונה המוטבע על המתכת), אותה רכשתי לפני כחמש שנים ממשפחה שקנתה בית ברמת חן שבגינתו היו "נטועות" הרבה מכונות כאלה והם בסה"כ רצו לפנותן משם...

אז פיניתי להם אחת, ולאחר שיפוץ היא הפכה לסינדרלה, סליחה, זינגרלה.

גם מכונות כתיבה רכשתי במהלך השנים. אחת בעברית ואחת באנגלית. את מכונת הכתיבה העברית רכשתי כי תמיד רציתי אחת כזו, ואינני יודעת דבר מעברה חוץ מהעובדה שנרכשה ממשפחה חיפאית.

א' אוהל, ב' זה בית....

את מכונת הכתיבה האנגלית רכשתי כי היא הייתה כל כך יפה וכי בעליה היה רופא תל אביבי בשנות החמישים והשישים שנהג להדפיס בה מרשמים לחוליו. היא נראית חדשה לגמרי ושמורה היטב, או, כמו שאומרים, יד ראשונה מרופא....

בתמונה הקטנה שבמסגרת, על הדף, מצולמת החריטה שנמצאת בחזית קופסת מכונת הכתיבה של הד"ר, ובה ראשי התיבות של שמו - Dr F.P. 

ובמעבר חד לעניינים כבדי משקל, יש גם את המשקלים של פעם, של חברת מאזני הארץ... הראשון הגיע אלי במצב רע מאוד, לאחר שאבי מצא אותו כשהלך לשים גזם בערימת הפינוי השכונתית. הוא היה חלוד לתפארת, אך לאחר שיפוץ, הוא הפך ליפה תואר, והיו חסרות לו רק המשקולות, להשלמת המראה האוטנטי שלו.

חיפוש בגוגל אחר משקולות לרכישה, הביא אותי לרכישת משקל נוסף שלא יכולתי לעמוד בקסמו, והיום הוא משמש לאחסון הבצל ותפוחי האדמה במטבחנו.

אחרי שתפרנו, כתבנו ושקלנו, צריך גם לשמוע מוסיקה, לא?

ברור....

אז קבלו אותו - רדיו השפופרות של הורי, שנרכש עם נישואיהם בשנת 1966 - 

עם הזמן הצטרף אליו רהיט המכיל פטיפון ורדיו של גרונדינג, חדש לגמרי אני מוכנה להישבע, שהיה בביתו של קשיש ממוצא גרמני אשר שמר עליו מכל משמר. כשהקשיש נפטר, בני משפחתו הציעו אותו למכירה. לצערי, במשך כשנתיים שהוא אצלנו, בבית עם ילדים, חתולים, כלבה ושאר ירקות, הוא קיבל שריטות שלא קיבל במשך 60 שנות חייו הראשונות, אך אין מה לעשות, הבית אינו מוזיאון והוא מסתגל לחיים אחרים פה... ☺

אגב, הוא תקין לחלוטין ונמצא בשימוש יומיומי אצלנו.

עכשיו, כשאני חושבת על זה, הפוסט הזה יכול מבחינתי להמשיך לנצח, כי כמות הפריטים היא עצומה, ויש כלים רבים שבחלקם אפילו אשמח לעזרה מכם באיתור מקורם. לכן, נראה לי שאת הכלים המיוחדים אפרסם בפוסט נפרד וכאן אמשיך עם "מכשירי החשמל" של פעם.

אז הבא בתור הוא סוס. 

טוב, לא ממש סוס, יותר בכיוון אריה, אבל בשיר לפחות זה סוס.

הרכש האחרון שלי (תיקון - כבר היו עוד מתחילת כתיבת הפוסט...) היה המתנה שלי לעצמי לחג הפסח, והיא שבעצם עוררה את כל פרץ הנוסטלגיה הזה, ולמי שתוהה למה, אספר ואומר שכאשר פירסמתי את תמונתו של הלביא שלי בפייסבוק קיבלתי תגובה אחת מרגשת במיוחד מגברת בשם דפנה אבידור, וזו לשונה - 

Dafna Avidor יעל את התנור הזה ייצרו אבא שלי וסבא שלי. במפעל המשפחתי שלהם בחיפה. כמו טפשים לא שמרנו לעצמנו כלום אז בבקשה גלי לי איפה מצאת אותו ואם שם עוד שם. המפעל לביא ושם נעוריי ציסר אנא תשובתך....

ואז, לאחר כמה ימים, דפנה פרסמה תמונה מדהימה ומרגשת בעיני בקיר שלי בפייסבוק, פיסת נוסטלגיה נדירה -  

בתמונה מופיעים בני משפחתה של דפנה (סבה ודודיה) והפועלים שעבדו במפעל לייצור תנורי האמאייל המקסימים האלה שפעלו בעצם על פתיליה, פרימוס או על כירת גזת למי שהיתה כזו בשנות החמישים. עכשיו דפנה ובנות משפחתה פועלות לארגון מפגש משפחתי ברוח הלביא. בעיני זה ממש מרגש, ואני שמחה בשביל דפנה ובני משפחתה.

ואם הזכרנו פרימוסים, אז יש לי גם את הפרימוס העתיק, שרק במקרה הבחנתי שיש עליו כיתוב עדין בחריטה, ולכן החלטתי לעשות מעשה - מרחתי את כולו במשחה לבנה שמילאה את חריצי הכיתוב, ניגבתי שאריות מלמעלה, וזה מה שקיבלתי - 

מקורו של הפרימוס בחברת PRIMUS משטוקהולם, שוודיה. יש עליו כיתוב באנגלית, ערבית, סינית ורוסית. נכון מקסים?

טוב, התלהבתי מספיק, אז לצינון נראה לי שצריך איזו סודה קרירה ממכשיר הסיפולוקס - המתנה האולטימטיבית של חתונות שנות השישים - מי שלא קיבל שירים את היד... ☺

לסיום, משהו קשור ולא קשור, אני חייבת משהו קטן - לפני כשנתיים, קניתי בשוק קופסת תמונות עתיקה. כשהגעתי הביתה, מצאתי בתוכה מעטפה קטנה עם שמות וכתובות. במעטפה היתה גלוית שנה טובה, שלפי חותמת ובול הדואר נשלחה בשנת תשכ"ה, 1964.

לכבוד: שושנה גרינפלד, מאת: מרים רטי

אלו הם הצילומים של המעטפה ושל הגלויה - אני סקרנית.... מי הן הנשים האלה, האם הן עוד חיות, בנות כמה הן ואיך בכלל הגלויה התגלגלה לשוק. למרות הסקרנות, לא עשיתי עם זה כלום עד עכשיו, אבל כשראיתי איך התגלגל העניין עם תנור הלביא, החלטתי להעלות את זה, ואולי דרככם אמצא את בעלות הגלויה או לפחות מישהו שמכיר אותן.

אשמח אם תשתפו, בפייסבוק או בכל מקום אחר, מי יודע לאן זה יתגלגל....

ואם כבר... מישהו יודע מה זה עמ"ש? זה כתוב בכותרת הטקסט בגלויה ויש לי ניחוש, אך אינני בטוחה בו ואשמח לדעת מה זה בוודאות...

שיהיה לנו יום מלא בהפתעות טובות,
יעל.