אמא ואבא הפקות בע"מ

בשבוע שעבר הפעוטה חגגה יום הולדת ארבע. ביום שלפני יום הולדתה, נסענו יניב ואני ברכב, ובעודנו דנים בנושא "מה לקנות לילדה שעוד אין לה כמתנה ליום ההולדת" קלטתי בזווית העין, באופן הזוי שלא מובן לי עד עכשיו, בעיקר בשל מהירות הנסיעה והמרחק מהכביש, משהו שנראה כמו עגלת עץ של בובות המונחת הפוך על מתקן לאיסוף בקבוקים למיחזור. מיד הוריתי ליניב לעצור, אך הוא כמובן לא יכל, והמשיך עד הצומת הבאה בה עשינו פרסה ושבנו ל"זירת הפשע".

מכיוון שזה היה על מתקן איסוף הבקבוקים, וגובהי שלי כגובה בקבוק גם בימים טובים, ביקשתי מיניב שיצא להביא את האוצר (ולא, הוא לא מת על איסוף "אוצרות"...). מה רבה הייתה שמחתי כשהמציאה התגלתה כמה שחשבתי שהיא מהמבט הראשון - עגלת בובות מעץ, בדיוק כמו של פעם....

מיותר לציין שלא היה גבול לשמחתי, והעובדה שהעגלה הייתה שבורה בחלקה הקדמי ונטולת ידית, רק הוסיפה לערכה ולחינה בעיניי.

בשלב הזה כבר הבנתי שקיבלתי תשובה לשאלה מה עוד אפשר לקנות לילדה ליום ההולדת, ולמרות שיש לה כבר שלוש עגלות אחרות בבית, עגלה כזו אין.

כשהגענו הביתה, בחנתי את הנזקים במבט מעמיק יותר, והיה לי ברור שבמקרה הזה צריך עזרת מומחים. מומחה, ליתר דיוק....

טלפון מהיר לאבא, ותוך רבע שעה הוא הגיע לראות את המציאה. לאחר בחינה קצרה אבא אמר שאין בעיה בכלל. הוא יקח אותה עכשיו ויחזיר אותה בבוקר מתוקנת.

וכשהעגלה חזרה, היא נראתה כך...

התיקון היה מושלם שזה לא יאמן, ואני ישר חשבתי בלבי שאבא שלי הוא הטוב מכולם ואבא שלי הוא הכי בעולם, ורק בגללי הוא האבא שלי כי הבטיח הוא לי שהוא רק שלי...


וכך, בבוקר אותו היום, לאחר הכנת עוגת יום ההולדת, יניב ואני הכרזנו על היום כיום שיפוץ, והוספנו לעגלה גם עריסה ישנה שאבא קנה פעם באיזה שוק פשפשים והיתה זנוחה עד כה.

במרתון מטורף של עבודה קשה, שייפנו וצבענו את העגלה והעריסה, במטרה לסיים זאת לפני השעה שלוש אחה"צ בה יוצאים להביא את הפעוטה מהגן, ויש להעלים ראיות מהשטח לפני בואה כי זו אמורה היתה להיות הפתעה!


בזמן שיניב נסע להביאה מהגן, אני תפרתי מצעים חדשים ותואמים לעגלה ולעריסה, ואז עלה במוחי הרעיון לשלב על העץ מדבקות ראב-און קיטשיות שיתאימו לצבעי המצעים שתפרתי.


בדיקה באתר של נתנאלה העלתה מדבקות מתאימות, וכך, למרות התשישות והרצון העז להניח את גופי המותש והדואב במצב מאוזן, ולמרות המראה והתחושה הסמרטוטית, נכנסתי לאוטו ובשארית כוחותיי באותו היום נסעתי לרחובות...


חזרתי עם שלל קיטש בידי, ובתחבולות הסוואה ירדתי לסטודיו להשלים את משימת המדבקות וציפוי הלכה ולעגלה ולעריסה.


מותשים, אך בהחלט מרוצים מעצמנו, הכרזנו על השלמת המשימה, וחיכינו ליום למחרת, יום חגיגת יום ההולדת,כדי לתת לפעוטה את המתנות.

אין ספק שהמתנה הזו נחלה הצלחה מרובה, ולו הבובה שסבתא קנתה היתה יכולה גם לדבר מעבר ל"מאמא, פאפא, איייייי" ועוד קולות בסגנון, היא בטוח הייתה אומרת שזו מתנה מוצלחת, לפחות מבחינתה....

אפילו הפעוטה אישרה שהצליח לנו הפעם. הפרוייקט הבא הוא בית בובות תואם ☺.

ועכשיו קצת עוגה?
כוכבי השנה הם טום וג'רי שנצפים אצלנו בבית בלופים אינסופיים כמחשבים את קיצי לאחור, אבל, מה זה משנה, העיקר שהילדה מאושרת!

שיהיה לנו רק בשמחות תמיד,
יעל.