יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

הברדרי - השוק של החיים ☺

הברדרי בליל (Braderie de Lille) מוגדר כשוק העתיקות והפשפשים הגדול ביותר באירופה.
הברדרי מתקיים אחת לשנה בעיר ליל שבצפון צרפת, בסוף השבוע הראשון של ספטמבר, ומתקיים בימים שבת-ראשון ברציפות, כולל שעות הלילה, כך לפחות על פי הפרסומים הרשמיים.
משמעות המילה ברדרי היא מכירה במחירים נמוכים (בפועל ממש לא הייתי מגדירה את זה כך...), ומקור המנהג הוא בימי הביניים.
על קיומו של האירוע גיליתי כבר לפני יותר משנה, אך היות והוא תמיד "נפל" על ראש השנה, לא יצאנו לבדוק אותו עוד קודם.
השנה, לוח השנה היה לצידנו, והברדרי התקיים כשלושה שבועות לפני ראש השנה שיבוא עלינו לטובה, ולכן הזמנו כרטיסי טיסה ומלון מבעוד מועד וחיכינו בסבלנות.
הגענו לליל ביום שישי לפנות ערב (יום לפני תחילת הברדרי), וגילינו כי הרחובות לובשים חג, והתושבים והסוחרים כבר מתכוננים ופורסים דוכנים וסחורות.
מכיוון שלא רצינו להיסחב עם פריטים לאחר הרכישה, החלטנו להזמין מלון ממש במרכז העיר, ולכן הזמנו חדר במלון קרלטון ליל שנמצא במפגש הרחובות המרכזיים רו דה פריז (Rue de Parisׂ) ורו פאידהרב (Rue Faidherbeׂ), שהתבררו בדיעבד כלב ליבה של ההמולה חוצת הימים והשעות הזו, ולכן קיבלו מאיתנו את השמות רו דה קטסטרוף פינת רו דה בלאגן (יש להגות במבטא צרפתי...).
מה אגיד ומה אומר???
בשתי מילים? - היה שמח!!!
בשלוש מילים? - זה לא הולנד!!
מיד עם הגיענו, הרכב אופסן בחניון המלון לשלושת הימים הבאים, מכיוון שמרכז העיר נחסם לתנועה, ובלובי המלון ציידו אותנו במפת רחובות הברדרי, ובה מסומנים איזורי המכירות לפי קטגוריות - עתיקות, בגדים, פשפשים ודוכני סוחרים.

לאחר התרעננות קלה ירדנו לרחובות ולהפתעתנו גילינו שהחגיגות הגדולות מתחילות כבר בשישי בערב, ושחלק מהסוחרים אף החלו במכירות, ואין בעיה להסתובב ולהתחיל במסע הרכישות.
החגיגות נמשכו כל הלילה, המוסיקה השמחה והרועשת לא חדלו עד השעות הקטנות, והסוחרים פרקו ופרסו עוד ועוד סחורות בכמויות לא הגיוניות בעליל...
בבוקר קמנו לעיר אחרת. עיר שכולה שוק אחד גדול ואינסופי שכלל הכל מכל וכל....

וראינו כבר שוק פשפשים אחד או שניים בחיינו, והיינו באירועי שווקים המוניים דוגמת יום המלך בהולנד, ועדיין, מה שראינו בליל היה (ועדיין...) בלתי נתפס בעליל.
60 קילומטרים שכללו 10,000 דוכנים של  ה-כ-ל...

אבל אותנו לא עניין הכל, ולכן סיננו מראש את כל דוכני השוק רמלה-לוד שהיו (והיו המון), וחלפנו על פניהם אפילו מבלי להביט בתכולתם. גם האיזורים של הבגדים והמזון לא היו רלוונטים עבורנו ולכן דילגנו גם עליהם, עד שהגענו לאיזורים שרצינו - עתיקות ופשפשים, פשפשים ועתיקות.

השעון האדום חזר איתי ☺ הוא מהמם!!

הלכנו קילומטרים על גבי קילומטרים, מונעים מאדרנלין מטורף ששוטף את הגוף ומציף בהתרגשות לנוכח המראות הנגלים לעין בכל צעד נוסף קדימה.
הלכנו שעות ברציפות, עם עצירה או שתיים ממש קצרות כדי לאכול משהו וקצת לנוח, ולמרות זאת, העייפות הייתה מאיתנו והלאה...
הקושי הממשי בכל פעם היה הדרך חזרה למלון דרך הרו דה קטסטרוף... הרחוב היה גדוש בצורה שלא אפשרה לנו אפילו ללכת באופן עצמאי אלא פשוט הכתיבה לנו להיכנע לזרם ולנוע איתו עם תקווה שנוכל להיחלץ ממנו מתישהו...
עם הזמן והיציאות החוזרות מהמלון הבנו שעדיף לעקוף מצד שני, דרך הרו דה בלאגן שהיה טיפה (אבל ממש טיפה...) פחות עמוס...
מה שהיה מדהים בכל העניין הזה, זה שמה שלא עשינו במהלך שלושת הימים המוטרפים האלה - הלכנו לאכול, להתקלח, לישון או סתם להתבטל, תמיד שחזרנו לרחוב הכל חיכה לנו, גם בלילה וגם בשעות הזריחה הראשונות, ממש כמו במין ארץ פלאות שכזו שכל יעודה בחיים הוא להיות שוק אחד עצום ואין סופי...

שנות השבעים כיכבו שם בענק!

אפילו משאבות דלק ישנות ומהממות מכרו שם...

אז איפה האבל? אתם בטח שואלים...
האבל נמצא במחירים הגבוהים ובעקשנות הצרפתית שלא נותנת מקום למיקוח עליהם.
למרות שהמחירים גבוהים וחלקם אף לא הגיוניים בעליל, בהחלט ניתן למצוא מציאות, רק העניין הוא שבשביל מציאה אמיתית אחת או שתיים צריך ללכת קילומטרים על גבי קילומטרים, בעוד שבשווקים אחרים בעולם בהם היינו, המציאות קופצות עליך מכל עבר כמעט...
אבל, וזה אבל נוסף, החוויה הזו, עדיין, ולמרות זאת, לגמרי שווה, היות ואנחנו אוהבים את השיטוט עצמו לא פחות מאשר את הרגע בו מוצאים מציאה שווה.
אז בעצם איפה הברדרי (מכירה במחירים נמוכים) פה? גם על זה חשבנו, ונזכרנו שכאשר היינו בשוק הפשפשים הגדול בפריז לפני כשנה ראינו שהמחירים בו הזויים עד הזויים מאוד, עד כדי כך שלא רכשנו אף פריט שלדעתנו היה שווה את המחיר שביקשו עליו, ולכן, הכל בהחלט יחסי, ולפיכך מחירי הברדרי נחשבים כזולים לצרפתים.
ומכרו שם הכל... מכפית ועד כרכרות, מצלחת ועד אופנעים ישנים לאספנים, כלים, בובות, רהיטים, בגדים, כלי עבודה, צעצועים, תמונות, קופסאות וכל מה שרק ניתן להעלות על הדעת....

ראש איל לסלון? לחדר השינה? יש בשפע...

סוסים לגינה?

בתום שלושת הימים, בערבו של יום ראשון, העיר היתה גדושה בזבל, לוטה בצחנה של אלכוהול, ובעיקר עייפה...
העיר נראתה כאילו עברה עליה סופה של זבל וזוהמה...
למחרת בבוקר, כשהשקפנו לרחוב מחלון החדר במלון חשבנו לרגע שירד גשם בלילה ושטף את הכל, אך מהר מאוד הבנו שבמהלך הלילה אנשי הניקיון עבדו קשה מאוד ואספו, ניקו ושטפו בזרנוקי מים כל זכר להוללות הגדולה שהיתה שם כמה שעות קודם... האויר בבוקר שאחרי היה צח ונקי, ולא הזכיר במאומה את חורבות האתמול...
זו היתה מערבולת שלמה של חושים שנמשכה שלושה ימים רצופים. את כמויות האנשים שראינו בשלושת הימים האלה אנו לא רואים ביום יום במצטבר במשך שנה תמימה... (לפי הערכות מקומיות היו בעיר בשלושת הימים האלה בין שניים לשלושה מיליון מבקרים...!).
המסות האדירות, של הכל - חפצים ואנשים, המוסיקה הרועשת, הריחות והמראות היו במינונים גדושים לשלושה ימים בכל קנה מידה אפשרי שניתן להעלות על הדעת.
ולמרות זאת, היה מדהים!
אחורי זהההההה.... היינו חייבים קצת שקט ירוק, ולכן מיד לאחר ארוחת הבוקר העמסנו את הרכב ויצאנו אל השקט ואל המרחבים הירוקים...


את הטיול קינחנו בביקור בהולנד. היינו חייבים קצת טעמים של מדינת הבית שלנו לפני חזרה... היה מושלם!

עד הפעם הבאה,
יעל.

11 תגובות :

me1maker אמר/ה...

היה כיף
היה מצחיק (בלאגן וקטסטרוף)
עתיקות ופשפשים זה נהדר
אבל לא הייתי שורדת את ההמון שאת מתארת
כל הכבוד!

רק בשמחה אמר/ה...

וואו נראה מדהים :)
בעלי בחייייים לא היה הולך איתי להרפתקה כזאת :)
זה מתאים לטיול חברות...
כיף שנהניתם :)

חתולי8 אמר/ה...

כיף שנהניתם!
אני מיד התחברתי לתמונות האחרונות, של השלווה בירוק :)

ליליאת אמר/ה...

אבל מה קניתם??

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

למרות הבלאגן והקטסטרוף נראה שנהניתם!

ורדה אופק אמר/ה...

השוק בליל הוא באמת חוויה יוצאת דופן. היינו לפני שנתיים ובחרנו לישון מחוץ לעיר ולהכנס עם תחבורה ציבורית. אם עוד לא הייתם- סעו לשוק ב AMIEN שמתקיים גם פעם בשנה. זו עיר בצרפת קרוב לגבול בלגיה

אנונימי אמר/ה...

יעל! הפוסט מרתק, לא רציתי שהסיפור יגמר.
שמחה שנהנתם עם מסקנות לטיולים הבאים..
את רוכשת נסיון מיוחד בנושא הפשפשוקים ואני בטוחה שתממשי אותו בטיולים הבאים או באירגון דומה בארצינו. ואת תהיי המדריכה והמארגנת וזה בטוח יצליח.
פולינה פרידמן

ש אמר/ה...

היי, הפוסט מקסים מקסים.... אגב שאלה, האם את יודעת מי מתקן מכונת תפירה (שתשמש לנוי)....

יעל אמר/ה...

תודה לכולן, בהחלט נהנינו ☺
ליליאת - קנינו בעיקר פריטים יפים לבית, לרענן קצת תצוגה, לא דברים גרנדיוזים, אבל בהחלט יפים, כמו רדיו ישן שעובד, קומקום קפה עתיק ומקסים, שעון ישן (זה שבתמונה), מטחנת קפה מיוחדת ועוד כמה פריטים מעץ.
ורדה - בהחלט תודה על המידע, אני בטוחה שנשתמש בו באחד מטיולנו העתידיים.
ש - אין לי מושג מי מתקן מכונות ישנות, אבל נסי ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, בצד שקרוב לדרך יפו/יהודה הלוי... יש שם הרבה חנויות שעוסקות במכונות תפירה, גם ישנות.
פולינה - אני מחכה לקפה ♥
שתהיה לכולנו שנה מופלאה!
יעל.

אנונימי אמר/ה...

מהמם.
בפעם הבאה שאת נוסעת... תקחי אותי גם?
אבל קודם תעני :)

ציפי לוין אמר/ה...

יעל, נשמע ונראה כמו חוויה נפלאה. האמת שחבל שלא שמת עוד תמונות. הייתי שמחה לצפות בעוד כי אני לא בטוחה שאגיע לשם...בטוחה שהצלחתם לקנות כמה דברים מדליקים!