יום שני, 6 באוקטובר 2014

מקרמקת (מקדרת נשמע רציני וקודר מדי..)

הכל התחיל לפני כשלוש שנים... הייתי אז צעירה נמרצת, ספונטנית וסקרנית שאוהבת לגלות תחומי עניין חדשים.

זה היה ביום שמש חורפי והחלטנו ספונטנית (נו, אמרתי שהייתי ספונטנית, לא?) לנסוע דרומה לפסטיבל דרום אדום שהתקיים באותם ימים.

ארזנו את הילדים ויצאנו לדרכנו עליזים כשחיוך מרוח על פנינו. החיוך הזה נעלם כשהתקרבנו לאיזור האדום, שהיה אדום מאורות הברקס של הרכבים שלפנינו יותר מאשר מהכלניות בשדות בצידי הדרך...

א-ב-ל, לא בשביל לספר לכם על זה התכנסתי כאן...

התכנסתי כדי להציג את קערות (נראה לי שאפשר להגדיר אותן כקערות...) הקרמיקה החדשות שלי שקידרתי במו ידי, ואני, איך אמרו אז בסרטים בערבית של פעם? מבסוטה אווי אווי...

ולמי שתוהה איך הקערות קשורות לדרום האדום, אספר שבכניסה לאחד הקיבוצים היה מתחם בו נתנו לילדים גוש חימר, ותמורת שלושים ש"ח הם יכלו להשתמש באובניים שהיו שם כדי ליצור יצירות מופת לתפארת המשפחה ומדינת ישראל כולה.

ברור שגם אנחנו עשינו יצירות באובניים. כלומר, הבנות עשו, אני רק רציתי.

לא היה לי נעים לרצות גם בקול רם כי המתחם היה מיועד לילדים ולא לכאלה שמנטלית נשארו ילדים...

התאפקתי.

בדיוק 24 שעות, כי למחרת כבר התייצבתי במרכז החוגים בשכונה ונרשמתי לחוג קרמיקה כשהמטרה היתה אובניים.

כבר כשהגעתי לשיעור הראשון הודעתי שאני רוצה אובניים. כל השאר לא מעניין. פיסול לא חסר לי, רוצה אובניים.

שלה, המורה המהממת שכבר מזמן הפכה להיות חברת נפש אהובה אמרה שהיא צריכה לשבת איתי על עקרונות והסברים ועוד בלה, בלה, בלה (שלה, סליחה, אוהבת אותך...).

אני ביקשתי לנסות לבד. שלה כמעט נעלבה מזה שאני לא רוצה את שירותיה, אבל מהר מאוד הסברתי לה שזה לא היא, וזו לגמרי אני שחייבת לנסות הכל לבד, והיא, בלית ברירה, הסכימה.

ניסיתי. יצא עקום, אבל שלי.

ניסיתי שוב. יצא פחות עקום, אבל לגמרי שלי.

ככה המשכתי עד שהיו לי הרבה נסיונות...


ומכיוון שהייתי כל כך מבסוטית מתוצרי הנסיונות, לא הרגשתי צורך כלשהו לצבוע אותם במשך המון זמן. המון המון זמן.

הרגשתי סיפוק כה גדול מעצם היצירה של משהו מגוש החומר הזה, שלא היה לי אפילו צורך להמשיך את היצירה ולהביאה לכדי סיום.

וכך הכלים נחו להם בקופסא גדולה במשך המון המון זמן עד שזה בא.
וכשזה בא, אי אפשר היה לעצור את זה...
החלטתי שאני מכינה מהם משהו שימושי. ויפה.

באופן מפתיע לגמרי, וממש לא ברור למה, החלטתי לצייר על הכלים בבושקות.

כזאת אני, לא צפויה...

ועל הדרך גם שיגעתי את שלה. עם הצבעים ועל הצבעים, עם הגלזורה ועל הגלזורה, מעל 1200, מתחת ל-1200, ועוד כאלה דברים מסובכים ששיגעו בסופו של דבר גם אותי, אבל, וזה אבל גדול... יש תוצאות!!

הפתעתי את עצמי בבבושקות...

ממש הפתעתי..

כאן קצת התפרעתי... חתולים! מה לי ולהם...?


שלה, את מדהימה! ובזכותך הכלים הגיעו לכדי מימוש. שיגעתי אותך, אני יודעת, אבל באותה המידה אני אוהבת אותך. האם זה מכפר לי על עוונותי?

ועכשיו לשאלה הגדולה... האם יהיה להם המשך?

אז התשובה היא ברור.....

שלא!!!

אגיד את זה עכשיו ואשחרר את זה ממני - אני שונאת חימר! הוא עושה לי צמרמורת בידיים כשהוא מתייבש, וצמרמורת בנשמה כשהוא נשבר אחרי שטרחתי עליו כל כך.

והצבעים? אדום זה לא אדום, כחול לא כחול, ואת ההמשך תנחשו בעצמכם...

אני בחורה פשוטה אני. תנו לי נייר טואלט, דבק פלסטי וכמה צבעי אקריל ותהפכו אותי למאושרת.

אני של העיסה והעיסה שלי.

לעד, או כמו שהילדים אומרים: לנצח, שתי נשיקות במצח... ♥

הנה ההוכחה -

דיוקן עצמי

דיוקן ביום שמח... ☺
שיהיה לנו יום צבעוני ונעים,
וחג סוכות שמח!!

יעל.

18 תגובות :

אנונימי אמר/ה...

יעלי מדהימה! לא אתפלא אם בפוסט הבא תספרי על נחיתתך בכוכב שביט. כל כך מעניין לקרוא ומצחיייק. תודה על האפשרות לחייך במשמרת לילה. פולינה פרידמן

שלה אמר/ה...

אחאחאח יעל , כל מילה אמת זה היה בדיוק כך , החברה המושלמת שלי שיוצרת בקסמים שלה תוצאות מדהימות כאלה, אני לא מצליחה עד היום להגיע לקרסוליה ואני כבר 16 שנה בתחום(מתי את מעבירה לי קורס באובניים וצביעה? )ואת כל העבודות המדהימות האלה היא יצרה כשברקע אהבה עזה לעיסת נייר ואהבה חלושה לחימר......תמיד גורמת לי לחייך ולהתגאות בך חברתי הכל כך מוכשרת שלי

חנה אלברט אמר/ה...

כמה שזה נחמד וכל כך את.
המשך יצירה ברוכה בכל מה שאת נטגעת בו.חנה

מיס ביס - ביס אוף קייק אמר/ה...

כמה כיף לראות את היצירות שלך ושוב במקרה לגלות, שוב בבושקות גם בקערות המקסימות, משגע!
כדאי שתשבי עם הבבושקות שלך שוב ותדברו על נושא החימר כי הן נראה לי התחברו לשם מצוין

מיקוש אמר/ה...

אוהבת לא אוהבת יצא מרהיב כמו שרק את יודעת... אבל אבל אני לא מבינה...
שוב ציירת בבושקות ולא מטריושקות?? חחח

ליליאת אמר/ה...

יצא מקסים!
אני פשוט לא מבינה איך אפשר לא לאהוב חימר.... :-(

:-D

mekoopelet אמר/ה...

מקסים, פשוט מקסים. איך את לא סובלת חימר? נראה לי כאילו נולדת לזה...כל כך אהבתי שלגמרי במקרה הגעת לבבושקות (באמת, איך?).
חיבוקים, נשיקה וגעגוע.

ריבי מהמעבדבדה אמר/ה...

אחרי היופי הזה אני המומה שלא נראה מזה עוד.... בעצם לא ממש, לגמרי מבינה אותך-אני מתה על דברים מחימר אבל לא על להכין אותם.

אנונימי אמר/ה...

כל פעם מחדש אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך....
היצירות שלך משגעות.
חג שמח,
איילת

מושית10 אמר/ה...

התנסות מעניינת ומרתקת והקערות - מקסימות. הצבעוניות שלהן יפיפייה, אז מה אם יצאו לא מדוייקות. כמו שהן- הן יפות מאד.
ואגב צמרמורת: מצחיק, אבל לי דוקא העיסה עושה עושה צמרמורת ולכן פניתי לחימר...
שכחתי לציין שהבבושקות יפיפייות אמיתיות!תענוג לראות את העבודות שלך.

אביבית- הכל טוב אמר/ה...

כמה יפה! תוך כדי קריאה רציתי לשאול- מתי אפשר לקנות ממך כאלה קעריות?

me1maker אמר/ה...

אבל...אבל..
הקערות מהממות!
הן שימושיות?

אני דווקא בדיוק נרשמתי לחוג קרמיקה
אני אוהבת חימר!

יעלוש-לוקחת פסק זמן ליצירה אמר/ה...

יעל,
הדברים שלך מדהימות.
זה בכלל לא משנה אם זה
ניסיון או יש לך ותק
קרמיקה או עיסת נייר,
פשוט יפיהיפה!!!
חג שמח
יעלוש

חתולי8 אמר/ה...

יעלי את נהדרת!
את פשוט נהדרת!
הקערות מטריפות, במיוחד זו שמנוקדת בצהוב, והבבושקות שלך משגעות ובכלל..את , כזו...שאני אוהבת!

רקבשמחה אמר/ה...

ווי - את אמיתית??
הקעריות האלה מהממות!!!
אוהבת. ממש. ממש.

יעל.קיפודים אמר/ה...

יאללה... תתחילי לעבוד ;)

שרון רותם אמר/ה...

בתור "בחורה פשוט" התוצרים שלך רחוקים מלהיות פשוטים :-) מדהים איך כל חומר שאת נוגעת בו, עם או בלי הדרכה, מקבל את הצורה והסגנון הכל כך ייחודיים שלך.
הקעריות משגעות. חבל שלא יהיה להן המשך אבל never say never .....

יעל אמר/ה...

תודה ענקית לכולן!!
♥♥♥