מתכון לעוגיות מרוקאיות

באחד מימי השבוע שחלפו עורכת הדין באה בדרישה לעוגיות מרוקאיות לתה. מכיוון שלא היו עוגיות כאלה באותו הרגע בבית, הצעתי לה עוגיות רגילות עם ליטופים של אמא מרוקאית, כי מיד נזכרתי בבדיחה על האיש שהזמין מהתפריט במסעדה אורז עם נגיעות בטטה, וקיבל צלחת עם אורז רגיל לשולחן. כששאל את המלצר איפה נגיעות הבטטה, המלצר השיב לו ש"תיכף הבטטה תבוא ותיגע בך.." (הקרדיט על הבדיחה כולו למדען).

כמובן שתשובתי לא סיפקה את עורכת הדין, והדרישה נשארה בעינה שהביטה בי במבט של "טוב, תיכף אני מכינה את כתב התביעה...".

הפעוטה, שפית בהתהוות, שעד עכשיו הסתכלה במתרחש מהצד, התנדבה מיד להוסיא (=להוציא, ההגיה ב-ס' במקור) קמח וסוכר כדי שאכין את העוגיות המבוקשות.

מכיוון שסירוב לא בא באותו הרגע בחשבון מבחינתי, בעיקר מחשש לתביעה משפטית בגין הפרת זכויות הילד, כמובן שהסכמתי, וכל המצרכים נשלפו ממקומם.

גם המכונה ה"מרוקאית", שזו בעצם מטחנת בשר שלא טחנה אצלי בשר מימיה ולא יודעת שזהו בעצם יעודה המקורי, נשלפה מהארון ומוקמה לאחר כבוד על השיש.

ידיים נשטפו, שרוולים הופשלו, והתחלנו במלאכת האפייה המשותפת. אחת את הבצק לשה, השנייה את המכונה מסובבת, השלישית את העוגיות קצת מחרבת, והיתה שם גם כלבה אחת שקצת התלהבה מחתיכות הבצק הרבות שנפלו לכיוונה.

אפשר היה להגדיר את האירוע כסוג של פוגרום, אך בסך הכל הכללי, כולנו יצאנו מרוצות מהתהליך, כל אחת בדרכה. אחת מרוצה מהתוצאה, אחת מרוצה מהבלאגן, ואחת שממש ממש מרוצה שהבלאגן הסתיים והכל שב על מקומו בשלום. עכשיו נותר לכם לנחש מי מרוצה ממה ואיפה אבא מסתתר...

ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו, המעט שאני יכולה לעשות זה לשתף במתכון שאינני יודעת ממש את מקורו (מרוקו...?), אך קיבלתי אותו מחברה לפני ה-מון שנים.

המצרכים לבצק:

2 מחמאה מומסת (זה במקור, אני משתמשת בחמאה, 2 חב' של 200 גר' כל אחת)
1 כוס קוקוס
1 וחצי כוסות סוכר
1 כוס מים
2 אבקת אפייה
3 סוכר וניל
1 ק"ג קמח
תוספת שלי שממש משדרגת את הטעם - מעט תמצית בטעם רום של אפיכל.

ללוש את כל החומרים ולעבד לבצק אחיד, ליצור איתו את צורת העוגיות המקובלת בעזרת מטחנת הבשר, כמו זו שבתמונה:

וכך הן נראות אחרי אפייה קצרה ב - 180 מעלות, עד שהן מזהיבות:

ויפות יפות בהגשה:

עכשיו נותר רק להכין כוס תה טוב עם נענע ולהיאנח אנחת רווחה במבטא מרוקאי...
בתאבון,
יעל.

ועוד משהו קטן  אבל חשוב לפני שאתם יושבים עם כוס התה והעוגיות.

בוודאי שמתם לב שהבאנר של הבלוג הוחלף, וכעת יש בו תמונה חדשה של בבושקות מהדור החדש.

הסיבה לכך היא שהיום חל יום הולדת שנה לבלוג. מדהים איך שהזמן טס כשנהנים... ☺.

בשנה הזו קרו לי הרבה דברים טובים ופגשתי המון אנשים נפלאים, ולכן החלטתי לציין את יום ההולדת של הבלוג במעשה טוב מהסוג של "תעבירו את זה הלאה...", בעיקר כי אני רוצה להעביר את הטוב הזה הלאה למישהו אחר שזקוק לו.

ואם אתם תוהים למה אני מתכוונת ויש לכם עוד טיפה סבלנות אלי, אז אפרט:

בעיתון השבת התפרסמה מודעה שתפסה את עיני ובה תמונה של ילד קטן וכיתוב גדול "חלומות של חיים". חקרתי קצת ומצאתי שמדובר בילד בן ארבע המונשם באופן קבוע, ואינו יכול לצאת מביתו מכיוון שלהוריו אין כסף לרכוש עבורו כסא גלגלים שמתאים לשאת אותו ואת ציוד ההנשמה אליו הוא מחובר בכל שעות היממה.

עמותת "חסדי נעמי" עורכת בימים אלה מבצע התרמה בכדי לרכוש את הכסא המיוחל.

מה אני רוצה מכם? - אני תרמתי, אך ברור לי שזה לא מספיק, ולכן אני מבקשת את עזרתכם בגיוס התרומות לחיים, היות וסיפורו נגע לליבי מאוד.

לתרומת 10 ש"ח, יש לשלוח מסרון (SMS) עם המספר 10 אל 9600.
כמובן שניתן לתרום יותר, בטלפון או באתר שבקישור המצורף, כל אחד וכמה שהוא מרגיש.

ומכיוון שמדובר בכל זאת ביום הולדת, מישהו צריך לקבל מתנה, נכון?

בין כל מי שיתרום ויכתוב לי על כך בתגובה לרשומה בבלוג, תערך הגרלה, והזוכה יקבל ממני ממו-שקה, בבושקת הממו שלי, שניתן לתלות אותה גם כקישוט, ולא רק כמחזיק פתקי ממו.

מי שלא מגיב/ה בבלוג ורוצה בכל זאת לתרום ולהשתתף בהגרלה, יכול/ה לשלוח מייל לכתובת  yaelel@inter.net.il  , ולציין בכותרת "תרומה". אין צורך לציין סכומי תרומה, כל אחד יתרום כפי יכולתו ורצונו.

מי שיפיץ את הרשומה בכדי להרחיב את מעגל התרומות, יקבל זכות השתתפות נוספת בהגרלה.

ההגרלה תערך תחת פיקוח של עורכת דין, מדען ושפית בתהווות, ותוצאותיה יפורסמו בעוד עשרה ימים.

תעבירו את זה הלאה ואני מאחלת לכם שתמיד תהיו בצד הנותן.

תודה,
יעל.