לצחוק כל הדרך אל הבלוג

כמו בכל אתר אינטרנט, גם בבלוג יש אפשרות לבדוק מהן מילות החיפוש שהובילו אנשים לאחר כבוד לבקר בבלוג. מדי פעם, בעיקר כאשר בא לי להשתעשע, אני נכנסת לבדוק מהן מילות החיפוש הללו, והרשימה, כך מסתבר, ארוכה ובחלקה אף קצת הזויה.

אחד השיאים בתחום התרחש באחד מימי השבוע שחלף, בתכתובת SMS ממקור לא ידוע שהתנהלה כך:

SMS: זאת יעל?

אני: כן, מי זאת?

SMS: חיפשתי את הכותב שירים נתן גושן וחיפשתי באינטרנט וזה אוביל אותי אלייך כי ראיתי שפירסמת באתר שלך את השיר שלו, ואני בן ולא בת. בכל מקרה לא משנה. (שגיאות הניסוח והכתיב במקור).

אני (בטוחה לחלוטין): יש לך טעות... לא מכירה את נתן גושן ולא פירסמתי כלום שלו... מאיפה המספר שלי?

SMS (עומד על שלו...): מהאתר שלך הבית של יעלי ופירסמת את השיר של רוני דלומי שאותו נתן גושן כתב.

אני (דופקת לעצמי על המצח...): וואלה, אתה טוב, אחת אפס. נעים מאוד נתן גושן וסליחה...

SMS (מרחם ומסביר...): אני רק בן 13 אבל אני רוצה להיות זמר ואני מחפש את המספר שלו כדי שיכתוב לי שיר :) מצטער על החפירות...

אני (נמסה מהגילוי הנרעש): אתה חמוד, ואני מאחלת לך הצלחה ענקית! כשיהיה לך שיר תכתוב לי?

SMS (מרגיע...): חחח תודה :) תשמעי אותו כנראה ברדיו, ותזכרי שאם תשמעי אורי .... ברדיו, תדעי שזה אני.

אני (מוחלת על הכבוד...): אתה חמוד, ואני כבר סקרנית, בהצלחה!

בסיום ההתכתבות הצטערתי לרגע שאני לא מרגול ואינני יכולה לעשות לו אודישן לכוכב נולד. מי יודע, אולי הכוכב הנולד הבא התחיל מתכתובת SMS איתי...

במקום זה, נכנסתי לגוגל וחיפשתי את נתן גושן. מצאתי את הקישור לפוסט הזה.

נתן גושן, קבל בזאת את התנצלותי על שלא זכרתי שאתה כתבת את השיר שמילותיו הביעו את שחשתי באותה נקודת זמן.

ואם כבר שיחות הזויות שניהלתי בחיי, זה מזכיר לי שיחה אלמותית אחת שניהלתי עם שני ערסים חביבים בדרכים:

לפני מספר שנים, היה בבעלותנו רכב הונדה מדגם קצת שונה מרכבי ההונדה הנפוצים בכבישים. השוני נבע מארץ היצור של הדגם הספציפי הזה, ורק חדי העין הבחינו בו.

יום אחד, כשעמדתי עם הרכב בצומת, בהמתנה לרמזור שמאלה אדום שיהפוך לירוק, עוצרת מימיני בחריקת בלמים הונדה-פשע ובתוכה שני ערסים חביבים שמסמנים לי לפתוח את החלון, וכל זאת בעוד הרמזור בנתיב שלהם היה ירוק. מכאן הסקתי שהם בוודאי במצוקה כלשהי...

ושאני לא אעזור לערסים במצוקה? ברור שאעזור...פתחתי את החלון והשיחה החלה:

הנהג: תגידי, מאיפה הבאת את ההונדה הזאת?
אני (מופתעת מהשאלה, יש לציין): היא בריטית.
הנהג: מה???
אני (בקול רם): בריטית. לא יפנית, בריטית.
הנהג (מוציא את הראש מהחלון): מה????
אני (חושבת שהוא לא שומע טוב): מבריטניה. יוצרה בבריטניה.
הנהג (בטוח שאיני דוברת עברית): מה זה???
אני (מתחילה להבין שזו לא בעיית שמיעה): אנגליה. מכיר?
הנהג (בהרגשה ש"וואלה, הבינה אותי הסתומה"): אההה... אז תגידי אנגליה... למה את לא אומרת אנגליה?
אני: עכשיו נזכרתי שהיא מאנגליה...

ועכשיו, אחרי שיש פה מספיק חומר כדי לצחוק עלי ואיתי, צריך גם קצת אומנות, לא? אז אם כבר הזכרתי מכוניות, אשתף אתכם במכונית החדשה שלי בקטגוריית האספנות: טנדר של פעם עם ארגזי תפוזים, ישר מהפרדס:

אם גם לכם יש סיפור מצחיק, הזוי או סתם שיחה מעניינת שניהלתם פעם, שתפו גם אותי ואת יתר הקוראים, זה רק יעשה טוב לכולנו היום ☺.

ושניה לפני פרידה - אני עורכת סדנת חוויה להורה+ילד במהלך חופשת החג הארוכה הבאה עלינו לטובה, פרטים ניתן למצוא כאן.

ניתן לקבל פרטים נוספים ולהירשם במייל - yaelel@inter.net.il

שתמיד רק נצחק,
יעל.