יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

פעם שלישית גלידה?

אז זהו, שלא, ומי שיגיד לכם את המשפט הזה אי פעם, תשלחו אותו אלי, אני אוכיח לו שלא גלידה ולא נעליים.

האמת היא שהתלבטתי רבות האם בכלל לכתוב את הפוסט הזה, הרי ברור שלא תאמינו לי.

ואם כבר אמת, אז האמת היא, שגם אני, אם לא הייתי מכירה את עצמי כל כך טוב, לא הייתי מאמינה לעצמי. בחיי.

אפילו מרפי לא מאמין לי, ובכלל, נראה לי שלאור מאורעות החופש הגדול הזה אצלנו בבית, הוא כותב את מכתב ההתפטרות שלו ברגעים אלה. מה לעשות, יש רגעים בהם אתה צריך להודות שיש טובים ממך, ונראה לי שמרפי מבין שעכשיו זה אחד מהרגעים האלה...

אז למה בכל זאת אני כותבת את הפוסט הזה? בשביל התיעוד.

מאורעות החופש הגדול תשע"א חייבים להיות מתועדים בדפי ההיסטוריה המשפחתיים (והבלוג הוא אחד מהם...), בעיקר כדי שכאשר אספר אותם לנכדים יום אחד תהיה לי הוכחה כתובה ומצולמת, אחרת הם יסתכלו עלי במבט מרחם, ינידו את ראשם בחמלה וימלמלו משהו בסגנון של: "מסכנה סבתא, הזיכרון שלה כבר לא משהו אז היא מדמיינת סיפורים שאפילו הסטטיסטיקה לא סובלת...".

אז על מה לעזאזל אני מדברת אתם שואלים?

אז זהו, אני מדברת על ה... נו, הדבר הזה שכבר פעם שלישית ומתחיל ב - ג', אבל הוא לא גלידה.

הוא אפילו לא טעים, ובימים הראשונים אחרי הפעם השלישית (שבוע לאחר הסרת הפעם השנייה) זה היה תקוע לי בגרון מבלי שיכולתי אפילו לנקוב בשמו המלא.

גבס. כן, גבס.

אותו מוצר, ילד אחר, שהפעם הלך על כל הקופה, וקיבל טיפול הכל כלול במיון: צילומים, הרדמה מלאה וגבס לבן ביד ימין עד הכתף.

אפילו האורתופד הודה בפניי שלא נתקל בכזה צירוף מקרים אומלל, ואמר שהוא בהחלט שוקל להעניק לנו את התואר "יקירי המרפאה".

נכון לעכשיו הוא עדיין מגובס. כבר שישה שבועות מלאים, ויש עוד שבוע לפחות לפנינו.

בינתיים, יניב ואני מבלים את שעות אחר הצהריים בהשלמת חומר לימודי של כיתה ו' כדי שלא יהיו לו פערים כאשר יוסר הגבס, בהעתקת החומר ממחברות של ילדים אחרים ופענוח כתבי יד שלא היו מביישים אף רופא בכיר, ובעיקר בכתיבת תשובות לשיעורי הבית כשהצאצא הוא זה שמכתיב את התשובות ואת לוחות הזמנים.

בסיטואציה אחרת הייתי אומרת שקם המלפפון על הגננים...

ואיפה היצירה בכל העניין, אתם בטח שואלים, נכון? אז ברור שיש יצירה, והיא גם צולמה לשם התיעוד (כן, העניין הזה עם הנכדים מאוד מטריד, אתם יודעים, שלא תהיה להם עילה לאשפז אותי בכפייה בבית אבות מוקדם מהצפוי...).


המקור


אחרי סדנת היצירה
זהו. הפעם אני באמת מקווה שבזאת חתמנו את טרילוגיית הגבס שלנו לכל החיים. מיצינו את נושא הגבס בביתנו בכל היבט אפשרי, ואנו מעדיפים שמעתה ועד עולם ישמש החומר הזה בביתנו לאיטום חורים בקירות בלבד.

מרפי, שמעת?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ובמעבר חד, כמו שאומרת מיקי ליעקב, אני רוצה לספר לכם על היריד הגדול במושב טל שחר שיתקיים בשישי ושבת הקרובים, 23-24.9.11, בין השעות 10:00 - 16:00 בשישי, ו - 10:00 - 18:00 בשבת.

זהו יריד מתנות ענק לקראת החגים בו יתארחו יוצרים רבים ומוכשרים אשר נבחרו בקפידה רבה, ויציגו מוצרים ויצירות ממגוון תחומים רב, וכמובן שגם אני אהיה שם.

למעשה זה יהיה הפנינג ענק, עליז ושמח עם מוסיקה ואוירה טובה, שיתארח אצל שירן סבוראי המדהימה במתחם "מעצבים ביקב" שבבעלותה, אשר נמצא בכניסה למושב טל שחר (ליד לטרון).

אני שם. אתם באים?


להתראות,
יעל.

26 תגובות :

פוגי נעים אמר/ה...

לא יאמן!!! נראה לי שבאמת כיסיתם את חובכם בעניין לכל החיים, אולי טוב שזה עכשיו ככה אפשר ממש להנות מהציורים העליזים והצבעוניים שלך שאולי היה יותר קשה להתהדר בהם בגיל אחר. בהצלחה ביריד , נראה שהולך להיות מאוד יפה.

la Cigale אמר/ה...

פעם שלישית ג'.

אני מקווה שהסיפור הנ"ל איננו מצביע על תחילת של התמכרות לג'...

ואני חייבת להודות שכל ילדותי חלמתי שיהיה לי.. אבל ממש לא יצא לי.

שיהיה בהצלחה בטל שחר

ויטרינה אמר/ה...

טוב, מרפי כנראה מאוד סוק, או מאוד משועשע , אבל אני באמת חושבת שהפעם הוא הגזים. מה נאמר? רק בריאות !!!!
בהצלחה ביריד, אני עוד במרפי הפרטי שלי שלא רואים את קיצו אבל מקווה שנצליח לארגן לנו איזה דייט.
שבוע מקסים וקל ...

רחלי גזית אמר/ה...

ג זה לא רק גלידה זה גם גבס וגם גבול.
ובאמת יש גבול לגבס ונראה לי שהוא עובר בדיוק במקום בו חופש אחד = 3 ילדים + 3 גבסים.
ובכל זאת הציורים שלך מאד עליזים ומעלים חיוך ואם כבר גבס אז רק ככה- עם הציורים שלך.
בהצלחה ביריד.

יעל יניב אמר/ה...

אוי, אני באמת מקווה שמיציתם את הגבס, על כל האופציות והציוריום עליו-עד תום
המון בריאות והחלמה מהירה!!! והפקמן הורס (-:

בהצלחה בטל שחר

אנונימי אמר/ה...

יקירתי!
מר. מרפי כנראה החליט להקים מאהל אוהלים משלו בביתכם החביב.
אז ראשית- החלמה מהירה לפרופסור של המשפחה.
אולי כדאי להקיף את הבית בקטורת, שרשראות של שום-בצל, איזו מקרואית זקנה וחביבה שתקרקר מסביב ותקרא "חמסה חמסה-בן פורת יוסף" בקול גדול ו... נראה לי שזה יעשה את העבודה!
נשיקות:)
פנינה

mekoopelet אמר/ה...

די, זה לא ייאמן, ליבי איתכם.
ועוד לעשות את כל השיעורים לכיתה ו', ממש נורא.
אבל לפחות זה לקראת הסוף, מקווה שלתמיד....
היריד נראה נהדר, זה ממש קרוב אלי, מקווה מאוד להספיק ולהגיע.
נשיקות והחלמה מלאה.

רייזל אמר/ה...

אין מילים... אה בעצם יש: רפואה שלמה! :)

אלונה ארובס אמר/ה...

מה זה זה?? brake a leg - זו רק אמרה - לא התכוונו באמת! וואו! מרפי חופשי פשט את הרגל בעניין הזה.
המון בריאות!

ו..בהצלחה ביריד!
כ"כ רציתי להופיע אצלך ביום המכירה, אבל לצערי זה לא הסתדר.
נשתמע! :-)

ציפי לוין אמר/ה...

וואוו.את צודקת.אני בכלל חושבת שזו הקנאה: למה לכולם ולי לא? אז הנה כולם קיבלו ושקט בא על פני ציון. ( אני שברתי פעם אחת: 3 שברים ביד+ 3 חודשים גבס על היד-מהאצבעות ועד לכתף...). מאחלת לכם בריאות אינסופית!

ורד והדס אמר/ה...

יעל...לא יאומן עם הגבס...אוי אוי אוי...נו לפחות הספקתי להכירך מכאן ולדעת שאתם לוקחים את הכל בהומור וביצירה...אז זה פחות נורא...החלמה מהירה ובהצלחה רבה ביריד שנראה מאד מאד נחמד!

קשת זאבי אמר/ה...

האמת כבר מהכותרת הבנתי...
לא נעים בכלל :-(
טוב, אומרים שצרות באות בשלשות, לא?
אתם עם מכסת הפציעות שלכם סיימתם!
:-)

אנונימי אמר/ה...

זה באמת הזוי.....
חשבת שאולי זה קשור לעיסת הנייר שלך?
אם זה ככה אז מזל שלבעלך אין תחביב של נהיגת שטח.....
בעסה רצינית.
בטוחה שיהיה מקסים ביריד!
תהני
ורק בשורות שקטות
הילה

יעל אמר/ה...

פוגי - אכן כן..☺ ותודה רבה!
סיגל - חחח... כבר אמרה לי חברה שגם היא ניסתה כל ילדותה וזה היה קשה, ופתאום אצלנו זה נראה לה קל מתמיד... תודה רבה!
לילך - תודה רבה, ושמרפי יצא מהר מחייכם, אנחנו חייבות להיפגש.
רחלי - אכן, עברנו את הגבול.. ☺. תודה רבה!
יעלי - תודה, תודה, תודה.
פנינה - חחח... הרגת אותי! עשינו הכל, חסרה רק המרוקאית - את מתנדבת?
דורית - תודה רבה, ואכן השיעורים של כיתה ו' זה נושא לפוסט נפרד... אשמח אם תבואי לבקר.
רייזל - תודה רבה!
אלונה - רצינו לבדוק את משמעות המשפט מקרוב... ☺.
ציפי - כבוד! אני לא מבינה איך אפשר ככה 3 חודשים...לא פשוט העניין הזה בכלל. אנחנו במצטבר עכשיו חודשיים וחצי אבל אצל 3 ילדים..
ורד - תודה רבה!!
קשת - תודה רבה, אני ממש מקווה שבאמת סיימנו עם זה לכל החיים.
הילה - חחח... למה נהיגת שטח? אני ממש חייבת לדעת כי יש לי מה לומר בעניין...

wantootree אמר/ה...

לא נשבר לך?

יעל אמר/ה...

רונן!!!! אתה גדול... וזה הוריד לי אסימון גם כמה אתה חסר לי עם ההומור הזה...☺
ד"ש לדנה, ונתראה בקרוב.

Miri אמר/ה...

לא יאמן!
יצירה מהממת אבל באמת מספיק עם הגבסים האלה :-)
אגב מה שלום הבנות פוסט גבס?

מירי

אנונימי אמר/ה...

תשלחי את מרפי לעזאזל! די כבר...

מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. בהצלחה ביריד יקירתי.
נשיקות מרחוק
מירה

Dafi אמר/ה...

אני יודעת שזה ממש לא מצחיק, אבל בכל זאת צחקתי(: גם מהכתיבה שלך וגם יחד עם הגורל... באמת הזוי. שתהיה לכם שנת בריאות!

Tal אמר/ה...

אני לא מאמינה.....

טוב בפעם השלישית (והאחרונה!!!) נאחל לכם החלמה מהירה והתמודדות מוצלחת...

אבל הציור ממש מדליק.... :)

אנונימי אמר/ה...

אה, זה בגלל שהגבס יפה מידי, אז רוצים גם. אפילו לי כמעט ומתחשק להסתובב עם כזה ציור מתוק.
המון בהצלחה ביריד.
יאמה

יותר מסתם יעל אמר/ה...

יו! אני פשוט לא מאמינה!!! איזה חוסר מזל. תרגישו טוב.

יעל

יעל.קיפודים אמר/ה...

אני קוראת את הפוסט הזה ופשוט בשוק! זה לגמרי מוזר, בחיי שטוב שזה מתועד כי נראה לי שאם לא היית מתעדת - היו שולחים אותך לקחת את הכדור הוורוד.
אבל בכל זאת - הפקמנים פשוט הורסים! ובהחלט מיצית את הנושא.
שיעבור לו קל הזמן שנשאר לו "לרצות" בגבס.

מטודי אמר/ה...

יעלי...
מה נשאר לומר... מאחלת רק בריאות יקירתי (ועוד קצת אורך רוח). את מדהימה, אהבתי את הפקמן!

חזרנו אתמול מהצפון עם קלקול קיבה
:-( כך שמקווה להתראות בשבוע הבא.

חיבוק
הילה

מטודי אמר/ה...

כמעט שכחתי!

המון המון בהצלחה ביריד!!

אני

אנונימי אמר/ה...

אוף... כתבתי לך כבר כמה תגובות שלא נקלטו...
קודם כל, שמעתי שמועות על זה ולא האמנתי !
איזה חוסר מזל נוראי !
בכל מקרה שיהיה הרבה בריאות בתקווה שזה מאחוריכם !!!
כמובן שהציור שלך הפקמן פשוט מ-שגע !
Smadar - LoolaB