פעם שלישית גלידה?

אז זהו, שלא, ומי שיגיד לכם את המשפט הזה אי פעם, תשלחו אותו אלי, אני אוכיח לו שלא גלידה ולא נעליים.

האמת היא שהתלבטתי רבות האם בכלל לכתוב את הפוסט הזה, הרי ברור שלא תאמינו לי.

ואם כבר אמת, אז האמת היא, שגם אני, אם לא הייתי מכירה את עצמי כל כך טוב, לא הייתי מאמינה לעצמי. בחיי.

אפילו מרפי לא מאמין לי, ובכלל, נראה לי שלאור מאורעות החופש הגדול הזה אצלנו בבית, הוא כותב את מכתב ההתפטרות שלו ברגעים אלה. מה לעשות, יש רגעים בהם אתה צריך להודות שיש טובים ממך, ונראה לי שמרפי מבין שעכשיו זה אחד מהרגעים האלה...

אז למה בכל זאת אני כותבת את הפוסט הזה? בשביל התיעוד.

מאורעות החופש הגדול תשע"א חייבים להיות מתועדים בדפי ההיסטוריה המשפחתיים (והבלוג הוא אחד מהם...), בעיקר כדי שכאשר אספר אותם לנכדים יום אחד תהיה לי הוכחה כתובה ומצולמת, אחרת הם יסתכלו עלי במבט מרחם, ינידו את ראשם בחמלה וימלמלו משהו בסגנון של: "מסכנה סבתא, הזיכרון שלה כבר לא משהו אז היא מדמיינת סיפורים שאפילו הסטטיסטיקה לא סובלת...".

אז על מה לעזאזל אני מדברת אתם שואלים?

אז זהו, אני מדברת על ה... נו, הדבר הזה שכבר פעם שלישית ומתחיל ב - ג', אבל הוא לא גלידה.

הוא אפילו לא טעים, ובימים הראשונים אחרי הפעם השלישית (שבוע לאחר הסרת הפעם השנייה) זה היה תקוע לי בגרון מבלי שיכולתי אפילו לנקוב בשמו המלא.

גבס. כן, גבס.

אותו מוצר, ילד אחר, שהפעם הלך על כל הקופה, וקיבל טיפול הכל כלול במיון: צילומים, הרדמה מלאה וגבס לבן ביד ימין עד הכתף.

אפילו האורתופד הודה בפניי שלא נתקל בכזה צירוף מקרים אומלל, ואמר שהוא בהחלט שוקל להעניק לנו את התואר "יקירי המרפאה".

נכון לעכשיו הוא עדיין מגובס. כבר שישה שבועות מלאים, ויש עוד שבוע לפחות לפנינו.

בינתיים, יניב ואני מבלים את שעות אחר הצהריים בהשלמת חומר לימודי של כיתה ו' כדי שלא יהיו לו פערים כאשר יוסר הגבס, בהעתקת החומר ממחברות של ילדים אחרים ופענוח כתבי יד שלא היו מביישים אף רופא בכיר, ובעיקר בכתיבת תשובות לשיעורי הבית כשהצאצא הוא זה שמכתיב את התשובות ואת לוחות הזמנים.

בסיטואציה אחרת הייתי אומרת שקם המלפפון על הגננים...

ואיפה היצירה בכל העניין, אתם בטח שואלים, נכון? אז ברור שיש יצירה, והיא גם צולמה לשם התיעוד (כן, העניין הזה עם הנכדים מאוד מטריד, אתם יודעים, שלא תהיה להם עילה לאשפז אותי בכפייה בבית אבות מוקדם מהצפוי...).

המקור

אחרי סדנת היצירה

זהו. הפעם אני באמת מקווה שבזאת חתמנו את טרילוגיית הגבס שלנו לכל החיים. מיצינו את נושא הגבס בביתנו בכל היבט אפשרי, ואנו מעדיפים שמעתה ועד עולם ישמש החומר הזה בביתנו לאיטום חורים בקירות בלבד.

מרפי, שמעת?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ובמעבר חד, כמו שאומרת מיקי ליעקב, אני רוצה לספר לכם על היריד הגדול במושב טל שחר שיתקיים בשישי ושבת הקרובים, 23-24.9.11, בין השעות 10:00 - 16:00 בשישי, ו - 10:00 - 18:00 בשבת.

זהו יריד מתנות ענק לקראת החגים בו יתארחו יוצרים רבים ומוכשרים אשר נבחרו בקפידה רבה, ויציגו מוצרים ויצירות ממגוון תחומים רב, וכמובן שגם אני אהיה שם.

למעשה זה יהיה הפנינג ענק, עליז ושמח עם מוסיקה ואוירה טובה, שיתארח אצל שירן סבוראי המדהימה במתחם "מעצבים ביקב" שבבעלותה, אשר נמצא בכניסה למושב טל שחר (ליד לטרון).

אני שם. אתם באים?

להתראות,
יעל.