ויוה אספניה

"יעלי, רוצה לקפוץ לספרד?" שואל הספונטני כבדרך אגב לפני כארבעה שבועות בעודי מתקלחת לאחר יום עבודה מפרך בסטודיו לקראת היום הפתוח שערכתי.

"ברור", השבתי,  "רק אסיים להתקלח, אארגן את הילדים ונקפוץ לספרד".

"לא צריך להילחץ" השיב הספונטני, "הטיסה בעוד שלושה ימים"... שלושה ימים, ברור.. מילמלתי לעצמי..

"אין מצב" השבתי.
יש לי סדנאות, יש לי הכנות מטורפות ליריד, אין מצב, פסקתי.

חצי שעה לאחר מכן, הסדנאות נדחו, וישבתי כמו גדולה להכין רשימות ומטלות לשלושת הימים הקרובים כדי לסיים את ההכנות ליריד (חסרת חוט שדרה שכמותי...).

באופן מפתיע ביותר, סיימתי הכל. היו שלושה ימים מטורפים, אבל סיימתי הכל כולל כתיבת פוסט תזכורת עם פרסום מתוזמן אוטומטית, ואפילו, ובזה אני ממש גאה בעצמי, תפרתי כיסויים יפים לדרכונים שלנו (ואשמח לצלם הדרכה אם יש ביקוש), שגרמו אפילו לזעופות הפנים שם בביקורת הגבולות להחמיא ולחייך (או שאולי היתה זו עווית לא רצונית, ואני, מרוב שהייתי גאה בעצמי חשבתי שזה חיוך...).

מי מנחש איזה מהם שלי?

וכך, שלושה ימים אחרי השיחה ההיא, נסענו לשדה התעופה, על טפינו ומזוודותינו, מצויידים בשלושת רבעי בית בלבד מכיוון שלרבע שנותר לא נשאר מקום במזוודות, ולכן נאלצנו לוותר עליו ולהשאירו בבית.

ברצלונה, היר ווי קאם!!

והגענו. התמקמנו בדירה ששכרנו מראש (ערב לפני עדיין עונה להגדרה "מראש", נכון?), שלוש דקות הליכה מכיכר קטלוניה, בלב ליבו של הרובע הגותי מלא הקסם במבנים ובסמטאות הצרות והיפות שבו, ובכל זאת, עדיין ברחוב שקט עד מאוד.

את בוקר יום שני התחלנו בנסיעה לכיכר לה-גלוריה מכיוון שרציתי לבקר בשוק הפשפשים המקומי שפתוח בימים הזוגיים בשבוע. במקום ישנם כמה שווקים שנוגעים-לא נוגעים זה בזה, ובכל אחד מהם יש פריטים מתחום שונה. יש שוק בגדים, שוק מוצרים לבית ולגינה ושוק פשפשים ע-נ-ק.

כחובבת שווקי פשפשים כמובן שהתלהבתי בהתחלה מהמראה, אך מהר מאוד התברר לי שמדובר בג'אנק יותר מאשר במציאות, ולא מצאתי אפילו פריט אחד שראוי להירכש בכלל, ותאמינו לי שהבעיה היא לא בי...

האמת היא שדי התאכזבתי, במיוחד לאחר הביקור בשוק הפשפשים באמסטרדם, שם, אם לא הייתה בעיית המשקל העודף (של המזוודות, לא שלי...), הייתי קונה דוכנים שלמים...

השידה משמאל חביבה, אבל לא נראה לי שהיו נותנים לי להעלות למטוס...

אחר הצהריים טיילנו בשדרת הרמבלה שיוצאת כעורק מכיכר קטלוניה, 5 דקות הליכה מהדירה ששכרנו. בשעות אחר הצהריים והערב, שדרת הרמבלה מלאה בהודים מצפצפים שדי עושים חור בראש עם הצפצופים המעצבנים של הצפצפות שהם מוכרים. מלבדם יש בשדרה אומני רחוב והרבה דוכנים של מזכרות, תמונות, גלידות, ואפילו דוכן אחד שמוכר חיות קטנות כמו אוגרים וצבים שנמכרים במחיר של 80 יורו לאחד. מיד חשבתי על עובדיה, הצב שהזדמן לביתנו וחי חיי נוחות ומנעמים. לו רק היה יודע כמה הוא שווה...

  

בקצה השני של שדרת הרמבלה נמצאת כיכר קולומבוס שמעברה השני נמצא הנמל, איזור יפה ונעים כשלעצמו לסיור רגלי אחר הצהריים. מי שרוצה, יכול לצאת להפלגה ביאכטות בסגנון שהיה פעם בטבריה (ואולי עוד יש...?).

  

את היום השלישי התחלנו בסיור רגלי ברובע הגותי. אין ספק שיש קסם רב בסמטאות הרובע הגותי, קסם שבא לביטוי אפילו בדמויות שמאכלסות אותו, החל בקבצנים וכלה באומני הרחוב שבו. החנויות ציוריות, ולמי שעוסקת בחריזה (לא של מילים... J ) זה בהחלט המקום. ספרתי לפחות 6 חנויות שמתמחות באביזרים,מוצרים ושלל של חרוזים לתכשיטים.

למי שמחפשת בדים - ברצלונה, וספרד בכלל, זה ממש לא המקום. נכנסתי לכל חנות בדים שנקרתה בדרכי, ונוכחתי לדעת שני דברים - מבחר הבדים בספרד דל ביותר, אפילו לעומת נחלת בנימין (כן, כן, לא יאמן, אבל ממש נכון), ומחירי הבדים הם על הגבול שבין הזוי ללא אמיתי. מטר בד כותנה פשוט נמכר בטווח המחירים שבין 15-18 יורו. אותם בדים ואף יותר יפים מהם נמכרים בחנויות אינטרנטיות בחו"ל במחיר של 8-9 דולר, ובשוק באמסטרדם במחיר של 3.5 - 5 יורו למטר).

  

בועות של קסם ברובע הגותי

מסמטאות הרובע הגותי יצאנו לשדרת הרמבלה (כן, ההיא מאתמול אחה"צ) שתוחמת אותו במטרה להגיע לשוק לה-בוקריה הנמצא במרכזה ופועל בשעות היום.

שוק לה בוקריה הוא שוק מקורה, ססגוני ומרהיב, בו ניתן למצוא שפע של דוכני מזון, פירות, ירקות, ממתקים, בשרים, דגים, גבינות ומוצרי מאפה במגוון לא נתפס כמעט.

 

בקצה השוק, בפינה רגועה יחסית, מצאנו אפילו את הדוכן הזה:

  

אגב, בקצהו השני של הרובע הגותי, בצד של הקתדרלה, ישנו שוק מקורה נוסף שדומה מאוד לשוק לה-בוקריה, והוא פחות עמוס ופחות תיירותי. השוק נקרא שוק סנטה קתרינה.

את שעות אחר הצהריים בילינו בנסיעה מייגעת (לנו, לא לצאצאים) באוטובוס התיירים ברחבי ברצלונה, ואת הערב סיימנו בכיכר אספניה בה יש מעלית שקופה שמובילה למעלה אל רחבת תצפית הנמצאת בראש בניין הקניון שבמרכז הכיכר. הנוף מרהיב והאויר משכר חושים (עד שעובר לידך ספרדי מעשן ומזכיר לך את המציאות...).

עייפים אך מרוצים חזרנו בשעת ערב מאוחרת לדירתנו החביבה בכיכר קטסטרופה (כך קראו לה הילדים שלא ידעו את קטלוניה... J ), מוכנים ליציאה לכיוון הפירנאים בבוקר השכם (טוב, נו בעשר...).

את החוויות מהפירנאים אכתוב בפוסט נפרד, אך לפני סיום הפוסט הזה, יש לי כמה המלצות למי שמתכוון לצאת לטיול דומה עם ילדים:

    1. השאירו את הילדים אצל סבא וסבתא   (לא, לא טוב, טיפ מעולה אבל שייך לטיול
        אחר, למחוק...).

1. הזמינו/שכרו דירה מאובזרת בה יוכלו הילדים להרגיש חופשי, יותר מאשר בחדר במלון לפחות, ובה תוכלו להכין להם את האוכל האהוב עליהם ושאר דברים אליהם הם רגילים בבית. למי שירצה המלצות על הדירה בה אנחנו היינו, אשמח לתת פרטים.
2. הביאו עמכם פאזלים, משחקים, ספרים, כלי כתיבה וציור. אנחנו לקחנו את הערכה שתפרתי בסדנא של שרון רותם, ואני ממליצה עליה בחום רב. היא מעולה לנסיעות, למטוס ובכלל.
3. בברצלונה לפחות, השתמשו במוניות כדי להגיע ממקום למקום. זה לא יקר בכלל וחוסך טרטור של אוטובוסים.
4. אוטובוס התיירים - אטרקציה לילדים, בייחוד אם יושבים בגג, אבל ניג'וס מייגע להורים. העלות ליומיים יקרה מאוד למשפחה, אבל ההנאה שלהם שווה את זה.
5. ע-ג-ל-ה !! המצאה יקרה, בחיי. למרות שפרק העגלות בחיינו הסתיים מזמן, היה ברור שלטיול לוקחים עגלה, בעיקר בשל ההליכה המרובה ברגל שצפויה לנו, אך גם לזמנים של ענייני הבירוקרטיה בשדה התעופה (כרטוס, ביקורת דרכונים וכו') שדורשים עמידה בתורים ארוכים, ויכולים להיות מתישים עבור הילדים.
   
   כמובן שאם הילד שלכם בן 16 זה יראה קצת מוזר אם תלכו עם עגלה, אך נראה לי שעד גיל 4 פלוס מינוס (גיל שבו כבר ממש לא משתמשים בעגלה בבית), העגלה תהיה הצלה גדולה ברגעים מסויימים בטיול.
6. בהמשך ישיר לעגלה - כריות לראש לנסיעה (לנו יש את אלה של כריתי), ושמיכה קלילה.
7. שקיות להקאות בלתי צפויות (ולא, אתם לא רוצים פירוט, נכון?).
8.  אם כבר נמצאים בברצלונה, אז לפרגן לאבא משחק כדורגל באיצטדיון המקומי. גם הוא ילד, לא?

לסיום, טיפ נוסף, שלא קשור לנסיעה עם ילדים (או בעל, אלא אם הוא דובר ספרדית...) הוא לעשות מנוי לערוץ ויוה ולהתחיל לראות טלנובלות בספרדית. העובדה שלא ראיתי אפילו לא טלנובלה ספרדית אחת בחיי עלתה לי בתסכול רב לנוכח העובדה הכואבת של חוסר ידיעה/הבנה/שימוש בשפה האנגלית ע"י הספרדים. למצוא ספרדי דובר אנגלית זה בערך כמו למצוא שושן בין חוחים או מחט בערימת שחת, ותאמינו לי שזה מתסכל קשות.

אז למי שמתכונן עכשיו לטיול חגים בספרד (מיכל, ויקי...) או בכל מקום אחר, וגם למי שנשאר פה איתי, תהנו ותבלו מחופשות החגים.

עד הפוסט הבא,

אולה,

יעל.