הפירנאים, אני והתגלית המרעישה - פוסט המשך הטיול בספרד

למי שקרא את הפוסט הקודם, אני ממשיכה מאותה הנקודה בה עצרתי שם, רק בטמפרטורה נמוכה יותר.

מי שלא קרא את הפוסט הקודם, ובא לו להתעדכן, מוזמן לעשות זאת כאן.

את בוקר היום הרביעי לטיול התחלנו בסוכנות המכוניות כדי לקבל את הסניק ששכרנו (יניב אומר שחשוב לציין שהיתה זו גרנד סניק...), ועליה העמסנו את שלושת רבעי הבית שהבאנו איתנו מישראל.

לאחר היכרות קצרה, סניק - משפחה, משפחה - סניק, יצאנו צפונה מברצלונה לכיוון הפירנאים.

היעד היה העיירה ריבס דה פרסר (Ribes de freser), ממנה יצאנו ברכבת לעמק נוריה, המזכיר במראהו ובנופיו את נופי אוסטריה.

הרכבת היא אמצעי התחבורה היחיד המוביל לעמק, והיא נעה על מסילה שאורכה 12 ק"מ מהעיירה. יש באמצע הדרך שתי תחנות, האחת במרכז הכפר, והשנייה בכפר נוסף, כ - 7 ק"מ משם.



מבט מתוך העמק על הרכבת המתרחקת


אין ספק שהמראות היו מרהיבים, אבל מזג האויר שם בעמק היה שונה מאוד מזה שהיה בתחנת המוצא, וכך מצאנו את עצמנו עם בגדים קייציים עד מאוד, מתהלכים בעמק גשום, רטוב וקררררררר (15 מעלות...).

אגב, כל המקומיים הסתובבו שם עם כובעים ומעילים עבים, ובעיניהם מבטים שנעו בין חמלה לבין משהו כמו "מה עובר על האנשים האלה, למען השם?"...



ועוד אחת, שימו לב לשמים האפורים...


למרבה האירוניה, הסווצ'רים והקפוצ'ונים שלנו שכבו ברכב נטולי תעסוקה כפי שהיו עד כה בשל החום המטורף בברצלונה, רק שהפעם זה היה מהסיבות הלא ממש נכונות, או, אם לתאר זאת בקיצור -

מה שלא בא דרך הראש, יוסבר לך היטב על ידי המלקוש...

לכן, אם אתם מתכוונים להגיע לעמק נוריה, קחו איתכם בגדים חמים, אפילו אם נראה שהקיץ בעיצומו בתחנת המוצא.

לאחר הסיור הרטוב בעמק, ישבנו להתחמם ולהתנחם במשקה שוקולד חם ובעוגיות טעימות בבית הקפה שבמקום (יש רק אחד, אי אפשר לפספס...).

כשהתחממתי מספיק כדי להבחין בנעשה סביבי, כישורי הרכישה שלי חזרו גם הם לתפקד, ורכשתי קופסת פח של עוגיות שמאפיינות את המקום ומאוד טעימות. טוב, זו לא באמת הסיבה לרכישתן, הקופסה היפה היתה הסיבה האמיתית. יש לי איזו חולשה לקופסאות פח יפות. אולי פעם אעשה פוסט על אוסף קופסאות הפח שלי.

את הלילה בילינו באחד מבתי המלון בעיירה (קטלוניה פארק, למי שמעוניין, 4 כוכבים). לא היתה בעיית מקום, ובעיקרון, אין צורך להזמין מקומות מראש בתקופה הזו.

הבוקר החמישי לטיול נפתח בנסיעה מערבה לכיוון פנים הפירנאים. בדרך עצרנו בכפרים חביבים ובעיירות מנומנמות, ומהנוף אי אפשר היה להתעלם. אומנם היינו בפירנאים, אך הנוף היה שילוב של אוסטריה, צפון איטליה וקצת טוסקנה. בדרך היו נופים שנראו כציור ביד אומן.

בדרך, אפשר לעצור לשכשך רגליים בנחלים קרירים שנמצאים בכל מקום כמעט, דבר שגורם אושר עילאי לילדים.

היעד הבא היה הכפר אספוט (Espot), כפר שנמצא בכניסה לפארק הלאומי איגוטסטורטס (Aiguestortas parque nasional). הכניסה לפארק נעשית אך ורק באמצעות ג'יפים של הפארק שמשמשים כמוניות הלוך ושוב. את המכונית הפרטית יש להשאיר במגרש החנייה בכפר, ולהיכנס לפארק באמצעות הג'יפים.




בכניסה לפארק, אגם סיינט מאוריסי


מה אגיד ומה אומר... ? זהו אחד הפארקים המרהיבים שראיתי מימי. הנופים משכרים ועוצרי נשימה, האויר צלול, והמים עוד יותר. בפארק יש מסלולי הליכה רבים, בדרגות קושי שונות, וכל אחד בוחר את המסלול הנכון לו. אין בעיית הליכה עם ילדים, היות ויש הרבה עניין בדרך, צמחים ומקורות מים שונים שבוקעים מצידי השביל או מתחתיו.



מים, מים בששון



ואז, לאחר כקילומטר של הליכה לכיוון המפל הגדול, בינות סלעים ועצים, התגלתה לה הפתעה חביבה שהיתה בעצם תגלית מרעישה מבחינתי - פטריה אדומה עם נקודות לבנות!!!



ואולי זה בכלל בית של דרדסים ספרדים?


ולמה התגלית מרעישה? בכל שנות קיומי עלי אדמות ראיתי רק פטריות אפורות/חומות/לבנות, ואפילו לא פטריה אחת אדומה עם נקודות לבנות...

למרות שמגיל צעיר מציגים/מציירים לנו פטריה עם ראש אדום ונקודות לבנות, לא ראיתי כזו אף פעם, גם לא בטיולים בעולם, ופה זכיתי לראות אפילו שתיים... חחח... סוג של סגירת חורים בהשכלה, בבקשה לא לצחוק עליי.

לאחר חצי יום של בילוי מהנה בפארק, המשכנו צפונה בכביש המוביל לכיוון העיירה ויאלה (לא, לא, יאללה. ויאלה-Vielha). הנופים, שוב, עוצרי נשימה.

בתמונה המדהימה הזו אסיים, כיוון שיש עוד הרבה תמונות מרהיבות וגם עוד קצת (טוב, נו, הרבה...) מה לכתוב.

בגלל שאינני רוצה להתיש אתכם, אמשיך את חוויות הטיול בספרד בפוסט נוסף ואחרון בהחלט.

מקווה שנהניתם,
יעל.

נ.ב.
הפוסט הזה וגם קודמו נכתבו בשיתוף מלא עם הספונטני, מדריך הטיולים של הבית ונהג הגרנד סניק - יניב, ועל כך מגיע לו כל הקרדיט והתודה שבעולם.