שמיכת פלאים

הכל התחיל ביריד הגדול בטל שחר, כשפגשתי את טל ושמיכות הטלאים המקסימות שלה. טל, בעלת המותג טלטליקה ובלוג הנושא את אותו השם, תופרת מוצרים משגעים לקטנטנים. אני התאהבתי... ♥.

ואז הגיעה פנינית חברתי ליריד, ומיד קלטה את כל היופי הזה גם, וזרקה לעברי את האתגר לתפור שמיכת טלאים לגדולים, כי את שלב הינקות קצת עברנו (טוב, פיזית לפחות, מנטלית אני לא בטוחה...).

וזהו. זה נשאר בגדר עוד משימה שהוספתי לרשימת השבעת אלפים שמונה מאות חמישים ושש משימות שכבר החלטתי לעשות, ועכשיו היה צריך רק זמן בשביל לבצעה.

ואז זה הגיע. מכיוון בלתי צפוי דווקא. מי היה מאמין שוירוס שישבית לי את המחשב לחמישה ימים יהיה הסיבה לתפירת שמיכת הטלאים שלי. השילוב של מחשב מת  ביחד עם מנת יתר של פיסול בעיסת נייר בשבועות האחרונים היו בהחלט סיבה טובה להתחיל בפרוייקט השמיכה, למרות שהוא נמצא במקום השבעת אלפים שמונה מאות חמישים ושבע ברשימת המשימות שלי.

התחלתי בחיפוש הוראות/הסברים ברשת, ובכל המקומות שמצאתי היו הסברים לתפירת שמיכות כאלה רק לתינוקות, והמידות בהתאם...

טוב. כשאין ברירה, אז אין ברירה, ומכיוון שכבר הייתי על זה כמו שאומרים, התיישבתי והתחלתי לחשב מידות, דוגמא וכמות ריבועים נדרשת.

זה היה קל. החלק הקשה היה בחירת הצבעים. עמדתי מול ארון הבדים והתלבטתי קשות. בסופו של דבר הוצאתי לשולחן את כל הבדים שמשכו את עיני וליבי, ומהם בחרתי את חמשת אלה שהלב רצה באותו הרגע.

לפי החישובים שעשיתי, נדרשו לי 176 ריבועים בגודל של 5 אינץ' כל אחד.
א-מממממממאאאא.....

זה היה השלב שבו עוד הייתי יכולה לסגת לאחור ולוותר, אך החלטתי להמשיך בכל זאת, וגייסתי את יניב למשימת חיתוך הריבועים. חתכנו וחתכנו וחתכנו וחתכנו עד שקיבלנו את הערימה הזאת:

ואז הגיע השלב הבא, שלב סידור הריבועים לפי הדוגמא שהחלטתי - אלכסונים.

הריבועים סודרו ומוספרו לפי סדר השורות ומיקומם בשורה, ומלאכת התפירה (המונוטונית, יש לציין) החלה.

בתחילה הריבועים נתפרו לשורות, 11 ריבועים בשורה, 16 שורות בסך הכל.

בכל שורה שנתפרה הקפדתי לגהץ את הצד האחורי של התפר ולפתוח את ה"כנפיים" לצדדים על מנת שיהיה קל לחבר במדוייק את השורות זו לזו בדיוק בהצטלבות של הריבועים.

ועכשיו זה בדיוק הזמן להיאנח. היה מתישששש. מונוטוני ומתיש, אבל, וזה אבל גדול, הסיפוק הלך וגבר עם כל שורה שחוברה לקודמתה. ככל שהשמיכה גדלה, כך גדל הסיפוק, והמוטיבציה להמשיך במלאכה עלתה.

אחרי יומיים ארוכים של עבודה קשה, כל הריבועים נתפרו זה לזה, ועכשיו נותר לדאוג לפס מקיף בצבע ניטרלי (בורדר לטלאים), למילוי לשמיכה, לבד תחתון, ולסיומת של פס אלכסון לגימור יפה.

היקף השמיכה עמד על 7 מטרים, וזה אורך הבורדר שהייתי צריכה לחתוך מהבד הלבן שבחרתי לצורך כך, ברוחב של 5 אינץ' (כמו הריבועים).

בשלב הזה היו לי שלוש שכבות שצריך לחבר - בד תחתון, יריעת מילוי כותנה וכמובן כיסוי הטלאים שתפרתי.

שלושת השכבות של השמיכה חוברו זו לזו על ידי תיפורים ישרים לאורך ולרוחב כל השמיכה (ניתן גם באלכסון אם רוצים).

בסיום השלב הזה, כשכל שכבות השמיכה מחוברות זו לזו, חתכתי את השוליים ליישור השמיכה, ונותר רק לחבר את סרט האלכסון שיצור את הגימור היפה של השמיכה.

את האלכסון הכנתי מבד זהה לבד התחתון של השמיכה, באורך של 8 מטר (היקף השמיכה בתוספת ביטחון של חצי מטר) וברוחב של 3.5 אינץ' שקיפלתי לשניים.

וזהו.

כשסיימתי הרגשתי כמו אחרי מפץ גדול... מן שקט כזה שאחרי סערה, והייתי צריכה יומיים להתאושש מהמרתון הזה בן ארבעת הימים ואין ספור השעות של התפירה.

ועכשיו? עכשיו אני מאוהבת בתוצאה ומתכננת לה המשך. מה, לא יכול להיות שאשאר רק עם שבעת אלפים שמונה מאות חמישים ושש משימות, נכון?

 
חג שמח והמון צבע,
יעל.
 
נ.ב.
למי שממתין, פוסט הפירנאים האחרון יפורסם בהמשך, בינתיים, אשמח לסייע במידע במייל לכל מי שצריך.
 
נ.נ.ב.
תודה לטל על ההשראה.
תודה למיה על הוירוס למחשב. טוב, נו, לא ממש תודה על הוירוס, אבל בלעדיו זה כנראה לא היה קורה...☺