סינדרלה

לפני כשלושה חודשים, כשהלכתי לביתה של שיר כדי לתלות ביחד איתה את אותיות המטבח שהזמינה ממני, ראיתי בחוץ, במרווח שבין הבית למחסן שידה הפוכה זרוקה.

מיד נדלקו אצלי החיישנים וכמובן שניגשתי לראות מה זה. שיר אמרה שזו שידה שמישהו הביא פעם, אך בשל היותה מכוערת להפליא, אף אחד לא רצה בה.

חמש דקות לאחר מכן היא היתה אצלי באוטו. מכוערת, מכוערת, אבל בעלת פוטנציאל לתפארת.

הבטחתי לשיר שאראה מה ניתן ואם ניתן לעשות בשידה האומללה שדלתה היתה שבורה, ומצבה הכללי היה די רעוע.

שיוף מאסיבי, ניקוי, הדבקה, תיקון חורים וחריצים, והמראה הכללי החל להשתפר....

כמה שכבות של צבע, והמראה כבר ממש השתפר....

שיופים קלים, לכה וידיות חדשות, וליכלוכית הפכה לסינדרלה...

כמעט....

שיר רכשה אריחים מקסימים בגודל 5X5 ס"מ על מנת לצפות את המשטח העליון של השידה. את הסדר והביצוע היא השאירה לי ☺

לאחר ניקוי הרובה, התגלה משטח יפיפה שהלם מאוד את המראה החדש של השידה:

סינדרלה או לא סינדרלה?

עכשיו, כשהיא יפה יותר מאי פעם, השידה חזרה לביתה של שיר וקיבלה מקום של כבוד. הרווח שבין הבית למחסן אולי מתגעגע, השידה, בטוח שלא...

שיהיה לכולנו חג שמח,
יעל.

עוגיות אגוזים וקצת על ירידים

המון זמן עבר מאז שפרסמתי פה מתכון שווה לעוגיות מיוחדות.

זה לא שאין לי מתכונים או שאני לא אופה, אלא שבשל העשייה היומיומית כמעט, המתכונים נדחקים איפהשהוא לירכתי במת העשייה והיצירה ולא מקבלים את המקום הראוי להם.

לפיכך, החלטתי עכשיו שזה זמן מצויין למתכונים מעולים, בעיקר לכל אלה שמנקים את הקמח מהמדפים, ואת המדפים מהקמח וכמובן שגם לכל השאר.

היתרון של עוגיות האגוזים האלה, מלבד היותן טעימות מאודדדדד, הוא שהן קלות ומהירות להכנה. שנתחיל?

המצרכים הדרושים:
250 גר' אגוזי פקאן או מלך קצוצים
2 חבילות חמאה 200 גרם כל אחת
4 כוסות קמח
10 כפות סוכר
2 כפות תמצית וניל

לתשומת לב הרגישים לגלוטן - ניתן להחליף את הקמח הרגיל בקמח תמי. 


ההכנה:
יש להמיס את החמאה (אפשר במיקרו), להוסיף את שאר המרכיבים וללוש לבצק אחיד.

ליצור כדורים קטנים מהבצק (כ-3 ס"מ קוטר), להניחם בתבנית במרחק אחד מהשני.

לאפות כ - 15 דקות ב - 160 מעלות.

לאחר שהעוגיות מתקררות, יש לפזר עליהן אבקת סוכר ולהגיש...

כמה פשוט, ככה גם טעים.
שימו מים לקפה, אני באה...

אה, רגע... לפני כן... כחלק מההכנות לפסח יש להיערך גם בגזרת המתנות, נכון?

רציתי לומר שאני משתתפת בשני ירידים, ביחד עם עוד בנות מוכשרות שיוצרות ומארגנות מבחר רב של מתנות יפות למארחים, למתארחים, לאחיות ולאחים...

אז ככה -

היריד הראשון יערך ביום חמישי הקרוב, בביתה המהמם של מיכל המקסימה ברחוב מבוא הארז 5 בהר אדר, בין השעות 14:00 - 19:00, וכל תושבי הסביבה שקוראים כאן מוזמנים בכיף.

היריד השני בו אני משתתפת יערך בסטודיו של איילה ארבל בנס ציונה, במסגרת יום בתים פתוחים שעורכת עיריית נס ציונה לאומנים, ביום שישי, 30.3.12, בין השעות 9:00 - 14:00.  במכירה ישתתפו בנות מקסימות במגוון תחומים - בגדי ילדים, קרמיקה, עיצובים בנייר, בובות ומוצרים תפורים, וגם אני עם שלל עבודותי.

בין מוצרי הפעם יהיו גם כונניות שעונים לשעבר, כמו זה שממש אתמול סיימתי להכין -

להתראות בשמחות,
יעל.

פורים מעיסת נייר ועוד קצת

פורים. החג האידיאלי להגשמת משאלות מעיסת נייר.

נתחיל בגזר. רון החמוד חשק בתחפושת של אליעזר והגזר. את אליעזר לא היתה בעיה לעשות. סרבל עבודה די עושה את התחפושת. אבל כדי שהתחפושת תהיה מיוחדת היה צריך גם גזר גדול ומרשים, בדיוק כמו בסיפור. טלפון מאמא שלו ומיד התגייסתי למשימה, והכנתי גזר. גזר ענק. כזה ש"אין כמוהו גזר"...

מכיוון שהגזר היה ממש גדול (70 ס"מ ), הוספתי לו כתפיות מאחור כדי שניתן יהיה לשאתו כתרמיל על הגב:

גם עידו המתוק רצה תחפושת מיוחדת של שף שמכין מנגל. את תחפושת השף כמובן שאין בעיה לרכוש או להכין, אך את תוצרי המנגל הכנתי לו מעיסת נייר לבקשת אמו. בתפריט, לפי בקשתו של עידו, היו נקניקיות על האש. לקינוח, הכנתי לו מרשמלו.

גם הנקניקיות וגם המרשמלו הוכנו על שיפודים, בגודל אמיתי, 1:1 למקור. מישהו בא ל"על האש"?

אחרי שני אלה הגיעה גל שלי עם בקשה להתחפש לזמרת רוק עם גיטרה חשמלית.

בלעתי את הרוק בשקט וחשבתי איך לעזאזל אני מכינה לה גיטרה חשמלית...

החלטתי ללכת על שיטת האותיות מקרטון, והכנתי לה גיטרה חשמלית בגודל אמיתי (85 ס"מ של קרטון טהור):

זמרת הרוק התפעלה מהגיטרה החדשה שלה שקצרה מחמאות רבות בכל מקום אליו הלכה איתה. בתמונה, הגיטרה בשלב המדידות והתאמת הרצועות...

ואז, לפינאלה, בדיוק כשחשבתי לנוח כבר על זרי הדפנה (כלומר, ללכת לחנות ולקנות תחפושות לפחות לשניים האחרים...), עלה רעיון תחפושת האייפון למאיה (ילדת אייפון מובהקת) ולאיתי... וכך ישבתי ותפרתי שתי חולצות עם גזירי לבד שהכנתי בצורת האייקונים של האייפון.

ועכשיו בזום על חלק מהאייקונים -

כשהבנתי שאין מנוחה לרשעים או, בתרגום לפולנית, הבנתי שאני אנוח רק בקבר, החלטתי להתאמץ עוד קצת ולהכין לעצמי צעיף חביב למפגש בנות שהיה לנו באווירת פורים.

אין הרבה מה לומר על הצעיף הזה מלבד זה שהוא מחמם, תרתי משמע...

בתמונה, קשת , דוגמנית הבית. תודו שאי אפשר להתעלם ממנה... מהם... ממנו...

שתמיד נצחק ושתמיד נשמח,
יעל.

ז'ורז'ט

מי שמכיר אותי יודע שאני לא טיפוס של גרביונים ואיפור כבד (או קל...), אבל אחרי הערב ההוא, אפשר לומר שהשתניתי...

היום, כבר אפשר להודות, גרביונים עושים לי את זה.

לפני כשבועיים הוזמנתי להשתתף בסדנא לפיסול בובות גרב - פיסול בגרביונים.

האמת היא שמה שהלהיב אותי מלכתחילה הוא הפרצופים המתוקים האלה שאפשר ליצור מגרביונים ממולאים באקרילן, ולכן הגעתי בהתלהבות רבה לסדנא של אנה פרוג שהכינה לכל אחת מהמשתתפות קיט נדיב ושופע ליצירת שתי בובות גרב מפוסלות.

כל הערב ישבנו, חבורה עליזה של בנות, וביחד תפרנו, מילאנו, חיברנו והדבקנו, אבל בעיקר צחקנו. פרצופי הגרביונים הללו עוררו פרצי צחוק בלתי נשלטים, מה שבהחלט מילא את הערב במצב רוח טוב.

כך הם נראו בתחילת הערב....

אנה מאפרת....

וכך הם נראו בסיום הערב...

כשהגעתי הביתה חזרה בתום הסדנא, מצאתי את יניב יושב על הספה בסלון וצופה בטלוויזיה. בהתלהבות רבה הצגתי בפניו את התוצרת שלי מהסדנא.

תגובתו היתה צחוק מתגלגל עד משתנק. תגובתי האינסטנקטיבית הייתה להרחיק אותה ממנו, בעיקר כדי לא להעליבה, פן, חלילה, תיפגע נשמתה האקרילית הרכה כצמר גפן...

אני מודה, גם אני לא יכולתי להתאפק מלהיחנק בעצמי מצחוק למראה פרצופה של הבובה שיצרתי.

הלכנו לישון עליזים מתמיד, צוחקים למראה פניה של הדיירת החדשה בבית.

בבוקר למחרת קמנו אחרים. הסתכלנו עליה והיא הסתכלה עלינו ופתאום זה קפץ. ז'ורז'ט. קוראים לה ז'ורז'ט. למה? לאלוהים הפתרונים. בבוקר היא פשוט נראתה ז'ורז'ט.

אבל ההפתעה האמיתית באותו הבוקר באה לי דווקא מכיוון אחר. לא צפוי...

כשבאנו לצאת מהבית, יניב ביקש לקחת את ז'ורז'ט איתו שתארח לו חברה באוטו כי היא חמודה ועושה לו מצב רוח טוב. עכשיו היה תורי להיעלב... מה? אני כבר לא מספיק טובה? הקם הגולם על יוצרו?

כדי להראות שאני לא מקנאה בבלונדינית החדשה שנכנסה לחיינו, הרשיתי לו לקחת אותה, אבל ליתר ביטחון הצטרפתי לנסיעה כשבלבי גומלת החלטה לסדר לז'ורז'ט בן זוג הולם ומהר, פן בעלי יתחיל להיראות משוטט ברחובות בחברת בובת גרב בלונדינית...

 תכירו, מוריס...

זו היתה אהבה ממבט ראשון (ופוזל...)

נכון שהם מקסימים יחד?

ועכשיו, כשהסדר בבית שב על כנו, אני יכולה להמליץ גם לכם ללכת לסדנא של אנה. מלבד היצירה עצמה, יש לבובות האלה אפקט מתמשך, שאצלנו לפחות, התבטא (ועדיין, חייבת להודות...) בכמה ימים עליזים במיוחד ומלאי צחוק.

שיהיה לכולנו חג פורים שמח,
יעל.

מהממת

הכל התחיל ממלאי הבדים בסטודיו שהלך וגדל במחי קליקי עכבר והזמנות אינטרנטיות.

הקלות הבלתי נסבלת הזו של היכולת להזמין את כל העולם כמעט במחי קליק אחד ממכרת, וגם אני התמכרתי. מודה.

ערימת הבדים הלכה וגדלה, והארונית בה אוחסנו הבדים הלכה וקטנה. טוב, כך לפחות היה נדמה לי...

אז חיפשתי ארון או ארונית מספיק גדולים לצורך העניין, ומצאתי ויטרינה מהממת (כלומר, ויטרינה שתהיה מהממת לאחר השיפוץ...), ומכיוון שלא יכולתי לעמוד בקסמה, רכשתי אותה.

עמוק בלב, ידעתי שאני רוצה אותה בצבע שונה, צבע שלא עשיתי עד כה, והיה ברור לי שיש כאלה שיעקמו את אפם למראהו, אבל, עם תחושה לא מתווכחים, והלכתי על זה.

לאחר שרכשתי את הצבע וחשפתי את כוונותי, נאמר לי בעדינות כי יש לצבע שיק של ואדי ערה...

אבל, לא הערה בסגנון ואדי ערה תערער את בטחוני, ולכן, נחושה בדעתי וללא עוררין, אני מתחילה בתהליך השיוף והכנת הויטרינה לצביעה. על הדרך, אני צובעת כיסא חביב שחיכה ליומו שיגיע. יצא מהמם.

עבודת השיוף היתה ידנית ברובה כיוון שפאות הויטרינה עגולות, ולכן אינן ניתנות לשיוף מושלם על ידי המכונה.

משכבה לשכבה, היה לי ברור שזה ה-צבע. הוא פשוט היה מושלם בעיני, בדיוק מה שרציתי, או לפחות בדיוק מה שדמיינתי בעיני רוחי...

בתום עבודת השיוף והצביעה היה לי ברור שאני מחזירה לויטרינה את הידיות המקוריות, אך כשהגיע הרגע, היה ברור לי יותר שאם אעשה זאת, אעשה לויטרינה עוול...

היות ואני נגד עוולות, החלטתי להכין לויטרינה ידיות חדשות - אדומות עם נקודות לבנות...!

שוב, כמה גבות הורמו, כמה אפים עוקמו, ומבטים מרחמים הבהירו לי שעכשיו זה סופי, כולם בטוחים שיצאתי מדעתי...

רכשתי ידיות עץ, צבעתי אותן באדום וניקדתי בלבן, והייתי מאושרת... אולי משוגעת, אבל בטוח מאושרת.

והנה היא, מושלמת בעיני, עם שיק בלתי מעורער ומהממת. פשוט מהממת....

ואז כשההתלהבות שככה והיה צריך להורידה לסטודיו כדי לאכלס בה את הדיירים החדשים, גילינו שאי אפשר להורידה בעיקול המדרגות מפאת גודלה.

אם הייתם פותחים מילון באותם הימים כדי למצוא את הערך "אכזבה", סביר להניח שהייתם מוצאים תמונה שלי.

כשהסכמתי לקבל את העובדה שלא ניתן לפנות את המדרגות ממקומן, הבנתי שעלי להיפרד מהויטרינה המהממת כיוון שאין מקום אחר עבורה בבית, וכי יש לחפש עבור הבדים שבסטודיו פתרון אחר.

בצער רב ובלב לא שלם החלטתי למכור אותה, ועוד לפני שפרסמתי זאת, שאלה אותי מיכל ערב אחד כשבאה לסטודיו, האם היא למכירה. אמרתי שכן, אבל לא בלחץ...

מיכל גילתה סבלנות ואני הפנמתי את העובדה שהויטרינה הולכת לבית אוהב באמת, וביום היריד של יום המשפחה הויטרינה נמכרה ♥.

מיכלי - אני יודעת שהויטרינה בידיים אוהבות, תהני ממנה , מחר בבוקר אנחנו מגיעים, תפני מקום!
♥♥♥
יעל.

שירן

זה התחיל משיחת טלפון. בצידו השני של הקו היה קול גברי מהוסס קמעא ששאל האם אני עושה חוגים בעיסת נייר. אמרתי שכן, סדנאות. בתגובה הוא שאל האם אני גם באה לבית. השבתי לו שלא, ושהסדנאות נערכות אצלי בסטודיו כיוון שיש שם את כל הציוד הדרוש.

ואז הוא אמר שאשתו חולה ואינה יכולה לצאת מהבית, אך היא מאוד רוצה לעשות קצת עיסת נייר, והוא, שרק רוצה למלא את רצונה, הגיע אלי דרך חיפוש בגוגל. מיד אמרתי לו שאני באה, שרק יגיד לאן ומתי.

קבענו ליום ראשון בבוקר. הוא נתן לי כתובת בעיר אחרת, לא באיזור מגוריי, ואני התחלתי לארגן ארגז עם ציוד לקחת איתי.

שאלתי את אחותי אם בא לה להצטרף אלי, והיא מיד אמרה שכן.

וכך הגענו בבוקר של תחילת החורף לכתובת שניתנה לנו, עמוסות ציוד ומלאות נכונות. מסיבה כלשהי, הכניסה לבית התברברה לנו קצת, מכיוון שהכתובת שניתנה לנו היא  של חזית הבית, אבל הכניסה אליו, כך הסתבר בדיעבד, היא מרחוב אחורי חד סיטרי, מה שלא נאמר לנו בהתחלה ודי עצבן על הבוקר, במיוחד לאור ההטרטרות שהיתה כרוכה בכך עם כל הציוד על הידיים...

ואז, לאחר כעשרים דקות של התברברות ותסכול, נכנסנו הביתה, וברגע שראיתי אותה, כל תחושות הכעס והתסכול שהצטברו בעשרים דקות האחרונות נעלמו כלא היו, והמילה פרופורציה הבהבה בענק מול עיני. שירן לחצה את ידי לחיצה רפה.

שאלתי אותה איפה נוח לה לעבוד, והיא סימנה שעל השולחן שסמוך לחלון דרכו נכנסה שמש חורפית, קרה ושקרנית. מיד סידרתי לנו שולחן עמוס כל טוב ליצירה. שעתיים של עבודה עייפו אותה מאוד והיא ביקשה לסיים. ארזנו הכל וקבענו לפעם הבאה. 

בפעם הבאה צבענו עד שהיא התעייפה, אבל היתה תחושה של סיפוק באויר. שלי וגם שלה. נפרדנו בחיבוק.

בפעם שלאחר מכן הוא ביטל כי היא אושפזה. הבנתי שהמצב לא טוב...

לאחר כשבועיים היא קבעה איתי שוב, ולאחר מכן שוב המצב התדרדר, למרות שאף אחד לא אמר, אבל יש דברים שלא צריך שיאמרו. הם פשוט שם.

בסוף ינואר שלחתי הודעת ס.מ.ס אליה לשאול לשלומה. כמענה להודעה קיבלתי טלפון מאלעד, בעלה, שסיפר לי ששירן נפטרה ימים ספורים קודם והם יושבים כעת שבעה...

שירן נפטרה והיא בת רק 28...

הוא הודה לי, ואני התרסקתי. על מה הוא מודה לי? הרי לא עשיתי כלום חשוב. לפחות לא חשוב מספיק כדי שיציל אותה מהמחלה הארורה הזאת...

ואני הודיתי לו. הודיתי לו על הזכות הגדולה שנתן בידי, ועל שאפשר לי להעניק לשירן כמה שעות של נחת והגשמת חלום.... אחד לפחות.

את הערב ההוא ביליתי בהתייפחות בלתי מוסברת. לא הכרתי את שירן מספיק כדי לבכות כמו שבכיתי, אך בכל זאת היא נגעה בנפשי, וכמו שאמרתי קודם, גם בזה יש דברים שאין להם הסבר, הם פשוט שם.

נוחי בשלום, ילדה, אני מצטערת שלא יכולתי לעזור יותר, כי דווקא רציתי. רציתי מאוד...
יהי זכרך ברוך.

ואתם בטח תוהים למה אני משתפת אתכם בזה, הרי זה לא קשור ליצירה, והבלוג הוא בלוג יצירה שמלווה על פי רוב בשמחה ובצבע...

חשבתי על זה רבות והחלטתי שכן לכתוב על שירן מכיוון שהיצירה היא זו שהכניסה אותה ואת אלעד לחיי, ואני מניחה שזה לא יד המקרה. הם יכלו לבחור במישהי אחרת מגוגל שקרובה יותר לאיזור מגוריהם. אני רואה בזאת זכות שניתנה לי להגשים את חלומה של מישהי אחרת, בייחוד על ערש דווי.

מצבים כאלה גורמים לנו להבין עד כמה החיים שלנו שבריריים, ועד כמה האושר הוא בר חלוף, ולכן אני אומרת - צאו והגשימו חלומות, שלכם ושל אחרים. תעשו משהו טוב מדי פעם, למענכם ולמען אחרים.

זה ממלא את הנפש באושר גדול. גם אם הוא רגעי, הוא שווה הכל.

ועכשיו, למי שרוצה, יש הזדמנות לעשות מעשה טוב למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם. קשת מארגנת תרומת בובות גרב לקראת פורים, שישלחו לילדים השוהים במעון לנשים מוכות.

הבובה שלי כבר מוכנה לצאת לדרך ומחכה לילדה שתאהב אותה. היא בטוח תחזיר לה אהבה כי נעשתה באהבה רבה.

רק בריאות לכולנו, אמן.
יעל.

זוכרים??

יום שישי מתקרב ועימו היריד וההכנות בעיצומן, הבבושקות מתרבות כאן בקצב שלא היה מבייש זוג ארנבים מצוי, וכולן יפות וססגוניותן מרהיבה בשלל צבעים.

ואני? בניגוד לפעם הקודמת, שבה די הלחצתי את עצמי עם לוחות הזמנים, הפעם נערכתי מספיק זמן מראש, ואני נהנית מתהליך היצירה ומההולדה של עוד "חיים" בסטודיו. כל זוג עיניים חדש שמתבונן בי גורם לי שמחה כשאני נכנסת בבוקר לסטודיו ליצור ולעבוד.

אני מפסלת, צובעת, מדביקה, משייפת ואפילו תופרת, ומאוד מאוד מרוצה מכל התוצרת. רוצים לראות קצת מה שמחכה לכם כאן? עוד שנייה תמונות, אבל רק שתדעו שיהיו פה פריטים מכל טוב, שנעשו באהבה רבה וימכרו באהבה למשפחות חדשות. זה יום המשפחה, לא?

והמתנה שלנו (של פוגי, לילך ושלי) אליכם ליום המשפחה - בין כל הרוכשים מתנות ביום שישי ביריד יוגרלו שלוש מתנות ממבחר מוצרינו. ההגרלה תערך בסיום היריד, ואנו נודיע לזוכים ונשלח את המתנות אליהם.

בנוסף - יהיה כאן ארגז מציאון שמכיל חומרי יצירה ומבחר פריטים לעבודות יד ובכלל במחירים של 5-15 ש"ח בלבד. כל הפריטים הם חדשים וללא שימוש ונמכרים כחלק מתהליך רענון המלאי בסטודיו.

זהו חפרתי מספיק, עכשיו לתמונות. אז מה יהיה לנו כאן?

מגבות תפורות עם שם הילד - ניתן להזמין ולקבלן ביום שישי ביריד.

מחברות עם כיסוי תפור

קופסאות ושלל מוצרים מעיסת נייר

וכמובן חבורה עליזה של בנות נרגשות שמחפשות משפחה חדשה.

גם הבנות של פוגי ממתינות לכם כאן בשמחה

וכמובן שגם התכשיטים של לילך

זהו. נשארו שלושה ימים, ופרט אחד חשוב - 

היריד יערך בסטודיו שלי, ברח' הירמוך 11 בבאר יעקב (קרוב לאיקאה ראשל"צ), בין השעות 9:00 - 14:00.

תבואו, יהיה כיף!

שיהיה לכולנו חג ט"ו בשבט שמח.

נתראה ביריד,

יעל.