יום שני, 21 במרץ 2011

תהלוכת פורים, או, מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע?

מאורעות פורים תשע"א מאחורינו. כמו בכל שנה, התחפושות הוכנו מבעוד מועד, ונותר רק להמתין ללוח השנה שיסתנכרן יחד איתנו, והתאריך המיוחל יגיע.

הנסיונות לשכנע את הפעוטה להתחפש עלו בתוהו, אך לפחות תמונה וחצי עם תחפושת מאחד מנסיונות ההיכרות עימה, יש. והרי לא צריך יותר מזה כדי לענות לה כשהיא תשאל בגיל שלושים למה התחפשה כשהיתה בת רבע לשלוש, נכון?

אבל בזאת לא תמו המשימות. כמה ימים לפני החג, קיבלנו מייל מהגן של הפעוטה ובו נאמר לנו שעל כל משפחה להכין לילד/ה שלה משלוח מנות ובו לשים את הדברים האהובים על הילד/ה. את המשלוח שהכינו ההורים, יקבל כל ילד באחת מהתחנות בהן נעצור במהלך תהלוכת פורים שתתקיים ביום שישי, בין השעות 8:30 - 11:30.

כן, קראתם טוב. שלוש שעות תהלוכה מקיפת ישוב משל היה יריחו שאת חומותיה צריך לבקע. ואני לתומי חשבתי שכבר מישהו עשה זאת קודם בתקופת התנ"ך, וכשאך ניסיתי להביע מחאתי על מסע הכומתה הצפוי, קיבלתי מבט מהגננת שהבהיר לי שאין פטורים ואין הנחות, גם לא לפדלאות כמוני...

חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי "פרה, פרה" (מוטיב שעוד יחזור בהמשך מבלי שצפיתי...). "תתחילי בהכנת המשלוח וכשיגיע יום שישי, יהיה בסדר. אולי בכלל ירד גשם וזה יתבטל? הרי מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, לא?"  (למי שאין סבלנות להמשיך לקרוא, אז התשובה היא לא).

מכיוון שהפעוטה מכורה קשות לשוקולד, היה לי ברור שמבחינתה משלוח מנות מוצלח הוא מניות בעלית. למרות זאת, החלטתי שלא אקנה לה מעכשיו מניות בעלית, אלא אסתפק במשלוח קונבנציונלי של שוקולד-במבה-סוכריות עם שוקולד-אוזן המן-תור לרופא השיניים. ארזתי הכל באוזן המן גדול אדום ויפה עם סרט אדום מנצנץ, ואת הכל צילפנתי בצלופן בוהק, והעברתי לגן יום קודם לפי ההוראות. פרה אחת.

יום התהלוכה הגיע, והגשם, כמו תמיד כשצריך אותו, בושש לבוא. יותר מזה. גיחה קלה החוצה הבהירה לי שצריך חולצה דקה כי הולך להיות חםםםםם. מכיוון שהפעוטה סירבה להתחפש, הלבשתי לה חולצה דקה ומכנס קליל, בדיוק כמוני, כדי שלא תסבול בהליכה בחום. לקחנו כובע ושרביט ויצאנו לדרך. פרה שניה.

הגענו לגן בין הראשונים, כך שהיה לנו הכבוד לראות כמעט את כל ילדי הגן והוריהם בכניסתם המרשימה לגן. את שערי הגן פתחה לנו פרה (הבטחתי לכם שהמוטיב יחזור), סליחה, הגננת, מחופשת לפרה, עם כל האינסטלציה מקדימה. לא שאלתי אותה למה דווקא פרה, אבל אולי לעובדה שהגן חולק גדר משותפת עם רפת יש השפעה בכל זאת...

ואז התחילו להגיע ההורים, שחלקם לקחו את המשימה ברצינות יתרה (ולא כמוני, אמא סוררת...), והגיעו מחופשים כאילו רק חיכו להזדמנות הזו כל חייהם, והילד הוא רק התירוץ. היו שם תחפושות מושקעות, שאפילו אני והציניות שבי נאלצנו להודות שהן יפות.

כשכולם גמרו להשוויץ בפני כולם  ולהצטלם בכל פוזה אפשרית, הוכרזה היציאה לדרך. בראש התהלוכה צעדה פרה נוספת, לא הגננת, אלא בעלה שהתחפש לפרה תואמת, והוליך עגלול מחופש ומקושט, ובתוכו רמקול ענק שמשמיע את שירי פורים בלופ אינסופי כמחשב הוא את קיצנו לאחור.

האמת? היה כיף. כן, אפילו לי ולציניות. מזג אויר נעים, אוירת שמחה, ילדים צוהלים, מוסיקה משובחת (טוב, אולי זה לא...). וכך צעדנו, כעשרים וחמש דקות עד שהגענו לתחנה הראשונה בבית אחד הילדים שהסכים לארח אותנו לחלוקת משלוח המנות. ישבנו בפריסה (חלקנו בקריסה) על מחצלות בגינה, וכל ילד נקרא לפתח הבית לקבל את משלוח המנות שהכינו לו הוריו.

מה אגיד ומה אומר? בשלב הזה נעתקו המילים מפי, ומי שמכיר אותי יודע שלא פשוט להביא אותי למצב הזה.

התחילו לצאת משלוחי מנות בסדר גודל של מארזי שי לחג הפסח או לראש השנה, מוועד העובדים של חברת החשמל לפחות, כאילו היה כתוב במייל : "נא הביאו משלוח מנות הכי גדול, ושיש בו הכי הרבה כדי שידעו כולם שאתם הורים משקיעים", התחלתי לתהות האם אני קיבלתי מייל אחר.

היו ילדים שלא יכלו לשאת את המשלוח היות והוא היה גדול מהם וככל הנראה גם כבד מהם, אבל, זה ממש לא היה משנה, כי העיקר הוא שיש להם הורים משקיעים וכולם ראו. ברור שראו. הרי מישהו היה צריך לעזור לילד לסחוב, לא?

וכך, נפתחו מארזי חטיפים, חבילות סוכריות, מרשמלו, שוקולדים, וופלים  ועוגיות כאילו אין מחר. הכמויות שהיו שם יכלו לכלכל עיר יפנית במצור לאחר הצונאמי. לאחר כעשר דקות, הילדים הסתובבו הלומי סוכר לכמה שבועות קדימה.

ואז הגיע הזמן להמשיך בתהלוכה. יצאנו שוב לדרך, שיכורים ממתיקות, והמשכנו לתחנה הבאה, בית הסבים של ילד נוסף. גם שם חיכו הפתעות לילדים, סוכריות על מקל שצנחו מלמעלה עם בלונים לכל ילד, ארטיק אדום, טעים ובעיקר קריר ומתאים בול לחום ששרר, ועוד קצת ממתקים מהעצירה הראשונה כי רמת הסוכר בדם התחילה לרדת בשעה שחלפה מאז.

בפעם הזו, הפרה-גננת החליטה לעשות מעשה ולהרקיד את ההורים והילדים, כנראה בעיקר כי חששה שיהפכו לפרות בשל כמויות הממתקים שנאכלו שם בשעה האחרונה. בכל זאת, למרות האהבה לפרות, אני בטוחה שהיא מעדיפה שהן ישארו מעבר לגדר....

לאחר סשן ריקודים מעייף וחלוקת מתנות פורים מהגן, המשכנו בתהלוכה בדרך חזרה לגן, שמחים, שיכורים מממתקים, חרשים ממוזיקת פורים בלופ (אני חייבת להשיג את הדיסק הזה, כבר יומיים שאני בלעדיו, וזה קשהההה...), ובעיקר מאושרים מהיום הנפלא הזה שבאמת היה כזה, גם לאמהות קשוחות וציניות כמוני.

ומי שקרא עד כאן, ועדיין לא מבין "מדוע עדיף שלא יחול פורים פעמיים בשבוע?" מתבקש לקרוא את הפוסט הזה בלופ עד שהתשובה תתבהר לו או עד שפסח יגיע, המוקדם מבין השניים.

פעוטה צועדת, עגלול מחופש וחצי פרה

אילי ועמית היקרים - כל הכבוד לכם על ההשקעה הבלתי פוסקת הזו, באמת שהיה כיף גדול, חזרנו הביתה עייפות אך מרוצות. תודה לכם!

אמא ומאיה.

23 תגובות :

אנונימי אמר/ה...

גדול!! קראתי בלופ, ואני עדיין לא מבין ☺...
אני.

יעל.קיפודים אמר/ה...

צחקתי בלופ! (הפעוטה שלך גם בלי תחפושת היא שיא המתיקות עם התלתלים האלו...)

ורד והדס אמר/ה...

היי יעל, קראתי את הפוסט המשעשע שלך וכמה שאת צודקת במיוחד שהגעת לגודל משלוחי המנות...אמנם אצלנו בגן זה לא היה כך אבל זה הזכיר לי במקום העבודה כשהתבקשנו להכין משלוחי מנות אחד לשני...

יעל - קונדסונים אמר/ה...

קטעים. האמת 3 שעות נשמע יותר מדי. במיוחד לילדים. אבל נראה לי שבסוף יצא בסדר, ושאפילו נהנתים. ואני מניחה שהילדים לא סבלו.
נהנתי לקרוא את הרשומה (:
ותחשבי - יש עוד שנה עד הפעם הבאה!

יעל

Orit אמר/ה...

לא צריך לופ, רק לקרוא את זה בלי עצירה עושה מיגרנה, ובכלל פרות אצלי זה ביג NO NO חוץ מבצלחת ...

חתולי8 אמר/ה...

יעלי, פוסט נהדר! איזו תמונה משגעת של מאיה! לזלול אותה ככה, בלי תוספות!
נראה שאת והציניות נהניתן מאד!
נשיקות♥

יעל יניב אמר/ה...

לא יודעת מה איתך...אני נהניתי (-: אבל זה נשמע מטורף, לפחות החלק של משלוחי המנות ה- SHOW OFF, אבל שמחה שלמוע שבסופו של יום נהנתם והעיקר זה יהיה סיפור נחמד בעוד כמה שנים (או לפחות עד השנה הבאה(-:

Rachel רחלי גזית אמר/ה...

תסכימי איתי שכדי להצעיד גן שלם על טפם והוריהם 3 שעות, צריך איזה טון או שניים סוכר. רק צריך שבקצה המסלול, במקום כומתה יחלקו תורים לרופאי השיניים.
פוסט פורימי שגרם לי לצחוק בקול (וגם קצת בלב כי חשבתי שאולי עם הגיל את נהיית קצת פחות צינית...)

חיה אמר/ה...

שלום יעל
כבר הרבה זמן שלא צחקתי כך,זה היה מאד משעשע!
איזה מזל שילדים נולדים לאנשים צעירים,אני כבר לא הייתי מסוגלת לטירונות הזאת.
בריאות טובה והרבה שמחה – חיה.

Dafi אמר/ה...

סוכר לילדים בפורים זה תחליף אלכוהול. שיאכלו עד דלא ידע. אמרתי לך עוד בביקורי הראשון שהישוב שלך הוא ריבונות עצמאית עם חוקים משלה(:

ציפי לוין אמר/ה...

הי יעל.מאד נהניתי! אצלנו הם גדולים-9 ו-10, וקיבלנו הוראה לא להגיע לעדלאידע! בכל מקרה הזדהתי עם גודל המשלוח-אני עשיתתי 2 מאד יפים(הגיעו למכור לנו בעבודה, כולל העטיפה), והיו הורים שפשוט שמו אריזות גדולות בתוך בריסטול ענק!! הקטנה שלך נראית מתוקה ביותר, גם ללא התחפושת!

אנונימי אמר/ה...

חחחחח.. את מצחיקה! חחחחח...
אני רק חושבת על המוזיקת פורים ויש לי כאב ראש! חחח
מאיה שלך מתוקת על! התלתלים שלה פשוט מטריפים!
וה SHOW OFF נו, מה את רוצה, זה תמיד בסוף מגיע לשאלה... "למי יש יותר גדול???" LOL!
נשיקות מרחוק, מירה

טלי אמר/ה...

גדול!!!!
הרגת אותי...

Ruthie Tzchory אמר/ה...

אהובתי, עכשיו ברור לך שלא יכולתי להתאפק עד הלילה...
הדבר הכי יפה ומדהים בפוסט הנהדר הזה הוא.. מאיו'ש המדהימה, מי צריך בכלל תחפושת עם התלתלים הנהדרים האלה? מהממת!!! לאכול אותה גם ככה.
ולגבייך, נראה לי שאני כבר נהניתי יותר בשישי במפגש המרגש עם מכונת התפירה.....
אוהבת'ותך המון!!!!!

פוגי נעים אמר/ה...

כתיבה מעולה! תענוג! חוויתי את הלך רוח החג דרכך והאמת הספיק לי לגמרי... כמה מעייף.

אנונימי אמר/ה...

יעל, הרגת אותי מצחוק. איזה כתיבה ואיזה ביטויים.ילדונת מתוקה והיא ממש לא חייבת תחפושת. וגרמת לי להפעיל לא מעט תאים אפורים כדי להבין איפה יש רפת באיזורכם עד שנזכרתי.. אותו מקום יש בו גם בית קפה בימי שישי? פוסט יפה.

אלה "משפחה עם 3"

דנא אמר/ה...

צ'מעי-נראה שגם הקטנה שותפה לציניות :-)הצחקת אותי כהוגן.

מימס mimms אמר/ה...

אוח, כמה שאת יודעת לכתוב טוב......
אני בטוחה שאף אחד לא נשר באמצע הרשומה
צינית, צינית אבל ממושמעת
ובסוף גם היית פיירית להודות שנהנית :o))

אנונימי אמר/ה...

את גדולה! כתבת מקסים ומצחיק.
יאמה

Smadar אמר/ה...

את פשוט אלופה ! הרסת אותי מצחוק...
גם אני נתקלתי בשמלוחי ענק לילדים כ"כ קטנטנים...
על זה אומרים: עבר, נגמר...
LoolaB

אנונימי אמר/ה...

מזמן לא צחקתי כל כך, תודה.
ביקבוק

פ.ג אמר/ה...

יעלי המקסימה, פולניה במסווה של מרוקאית- סובלת סובלת אבל בעצם נהנית וגם מודה למארגנים...

העיקר שלמתוקה הקטנה היה כיף (וגם לך)
פ.ג

גילת אמר/ה...

צחקתי בלופ כמו פרה :-)))