התקף שיפוצים

התקף שיפוצים חדש בעיצומו. זה מתחיל בדגדוג באצבעות, ובתחושה כללית של "מזמן לא שיפצתי משהו לעצמי...". אם הייתי הולכת לרופא, קרוב לוודאי שהיה אומר שזה וירוס שיעבור תוך כמה ימים, אבל מה הוא מבין? אני יודעת שזה לא עובר עד שאני משפצת משהו.

כשזה מתחיל להסתובב לי במערכת, אני משתפת את יניב ואומרת לו שאני חייבת למצוא משהו לשפץ בשבילנו. כתגובה ראשונית, יניב מתחיל לחשב במטרים מרובעים את המקום שישאר לו בבית אחרי שההתקף הנוכחי יעבור, וכשהוא מבין שישאר לו עוד קצת מרחב תנועה בבית, הוא בודק עם חברות ההובלה בסביבה מי תהיה מוכנה להעביר אותנו דירה אי פעם עם כמות הרהיטים והציוד שלנו...

הניסיון עם מנשה מהשנה שעברה והמחשבה על עוד פעם אחת כזו בחיים, לא ממש עושה לו טוב בלב...

אחד מסימני ההתקף הוא שיטוט מאסיבי בנבכי יד2, לאיתור המשופץ הבא. סבלנות, התמדה וחשיבה חיובית הן חלק בלתי נפרד מהתהליך שיכול להימשך ימים ארוכים, ולעיתים אף להיות מאוד מייגע.

אבל, כשזה מגיע זה מגיע. את המשופץ הבא שלי אני מיד מזהה. לא קרה לי כמעט (טוב, קרה רק פעם אחת) שהגעתי לבית המוכרים וגיליתי משהו אחר ממה שהוצג בתמונה.

באופן מוזר ובלתי מוסבר, את המציאות השוות באמת אני תמיד מוצאת בשעות הקטנות של הלילה, שעות שבהן על פי רוב לא ממש מקובל להתקשר למוכרים, ובד"כ גם אין את מי לשתף בהתלהבות. נסיונות לשתף את הישן לצידי בהתלהבות מניבים במכסימום מלמול רדום ולא ברור...

לפיכך, כל מה שיש לי לעשות בשעות שנותרו עד הזריחה (שאז כבר אפשר להתקשר למוכרים, לא?), הוא לקוות שאכן המודעה אקטואלית ולדמיין איך הרהיט יראה אחרי השיפוץ...

גם הפעם זה היה כך. בסביבות השעה אחת בלילה מצאתי את המשופץ שלי, והיה לי ברור שאותו בדיוק חיפשתי. מרפק מתלהב בצלעות של יניב לא הניב שום תגובה המורה על סימני חיים ובטח ובטח שלא על התנגדות, וזה היה בדיוק השלב בו היה אפשר להחתים אותו על הסכמה להכניס עוד רהיט הביתה...

בבוקר, כשהוא כבר היה בהכרה מלאה, הוא לא יכל להכחיש את טענת ה"אבל אתמול הסכמת...", ונאלץ לרתום את העגלה לסוסים. סליחה, לסובארו...

וכך הוא נראה כשהבאנו אותו הביתה:

בראש שלי הוא נראה אחרת לגמרי, וכדי להגיע לכך היה צריך לעבוד קצת. קצת הרבה, ליתר דיוק...

ואחרי ששייפנו, ניקינו, הדבקנו, צבענו וגם לכה מרחנו, ושהגב כבר כאב אבל המבט ממש אהב, ידענו שסיימנו:

וכך הוא נראה ביריד שנערך בסטודיו ביום שישי האחרון כשהוא עמוס בכל טוב:

לא יודעת מה אתם חושבים, אבל אני מאוהבת ...
♥♥♥♥♥

ואם כבר הזכרתי את היריד שנערך ביום שישי האחרון, אני רוצה להודות לכל מי שתמך, ועודד, ועזר ופרגן ועמל יחד איתי כדי להפיק את היריד הזה בענק. היה מדהים, ולא הייתי עושה זאת לבד, ללא עזרת בעל נפלא וחברות טובות. רינת ופנינית - תודה לכן, אתן נפלאות, ואני מקווה שאתן יודעות זאת.

תודה גם לכל הפנים המוכרות וגם לפנים החדשות שהכרתי, היה לי כיף גדול ואני מקווה שגם לכם היה נעים וכיף, לפחות כמו שהיה לי.

להתראות בפעמים הבאות,
יעל.

זוכרים???

אוטוטו זה מגיע...!

השבועות האחרונים אופיינו בעבודה מטורפת מסביב לשעון, בכל דקה אפשרית פנוייה שהיתה לי ביממה, עד לשעות הקטנות ביותר של הלילה, שלא לומר שחר...

זו הפעם הראשונה שאני פותחת את שערי הסטודיו, להיכרות ומכירות בצורת יריד, ואני חייבת לומר שאיני יודעת למה לצפות, ולכן אני נערכת למכסימום שאני יכולה. כמות הבבושקות שהוכנה בשבועות האחרונים מצדיקה פנייה לביטוח לאומי לקבלת קצבה בעבור משפחה מרובת ילדים. מזל שלא צריך להאכיל אותן כל שלוש שעות...

אבל, כאמור, לא רק בבושקות יהיו כאן, אלא גם חברים ומוצרים נוספים, כמו למשל הציפורים חמומות המוח, השיגעון החדש במדינה: 

יהיו גם תמונות בבושקה תלת מימדיות על קנבס:

מחברות מעוצבות בעיסת נייר:

מגנטים בשלל צורות וצבעים:



ועוד המון המון דברים יפים....

ולמרות המירוץ סביב השעון, ולמרות העבודה הרבה, כל אחד מהפריטים שתמצאו כאן נעשה באהבה רבה ובקפדנות יתרה, ומתוך חשיבה שמה שנוצר מאהבה ובאהבה גם יגיע לידיים שאוהבות ויודעות להעריך.

רוב הפריטים כאן הם יחידים, אני כמעט ולא חוזרת על אותה יצירה פעמיים, למעט הסופר בבושקה שכמעט כולן כבר מוזמנות וממתינות ליום היריד כדי שיבואו לקחתן לבתיהן החדשים.

הנה הפרטים המלאים של היריד:

תודה ענקית מעומק הלב לכל מי שמפרגן, תומך, מעודד ועוזר.
♥♥♥.

עכשיו אני צריכה לאפות עוגות אמיתיות. מעיסת נייר כבר אפיתי מספיק...

זהו. אני מוכנה! ואתם??

להתראות ביריד,
יעל.

סטודיו פתוח

לאור בקשות רבות, החלטתי לפתוח במסורת סטודיו פתוח ב"בית של יעלי". אחת לכמה זמן, באירועים מסויימים, לקראת חגים או סתם כשמתחשק, אפתח את הסטודיו לבוקר של כיף, בו תוכלו להנות מקפה, מאפה טוב ועוד פינוקים, באוירה קסומה וכיפית, וכמובן להתחדש בקניות של מתנות, אביזרים ומוצרים שחייבים אבל חייבים (  J  ) שיהיו בבית.

את הפעם הראשונה החלטתי לערוך ביום שישי, 9.9.11, בין השעות 9:00 - 14:00, בסטודיו שנמצא ברח' הירמוך 11 בבאר יעקב (קרוב לאיקאה ראשל"צ).

התאריך מיועד לכל האמהות המותשות והתשושות מהחופש הגדול, שבא להן לבלות קצת זמן איכות באוירה כייפית, ולשתות קפה בשקט מבלי לשמוע קריאות רקע בסגנון של "אמא, הוא אמר לי... אמא, היא לקחה לי...".

היות והחגים בפתח, החלטתי שזה זמן מתאים לארח כאן גם יוצרות נוספות שעוסקות בתחום האופנה והעיצוב של ילדים (כן, המתוקים האלה שצועקים "אממממממממאאאא.... תגידי לה....!!").

הפעם יתארחו בסטודיו שתי יוצרות:

כרמית גניש, שתופרת מתנות קסומות לקטנטנים:

איילת ארליכמן שתופרת בגדים לקטנטנים:


 בנוסף, ימכרו כאן מוצרים לילדים של עמותת איכות בשיקום , וכל ההכנסות ממכירת מוצרים אלה יתרמו לעמותה שעוסקת בשיקום נפגעי נפש.


גם כרמית וגם איילת חברות, כמוני, בקבוצת נשים יוצרות מהבית, קבוצה המאגדת אומניות מוכשרות במגוון תחומים מכל רחבי הארץ, ועורכת ירידים ססגוניים למכירת עבודות יד. הפעם, כאמור, היריד מתארח אצלי בסטודיו.

ואתם בטח שואלים מה אני מכינה לכם?

קפה ותה

עוגיות במשקל

חברה טובה

מבחר מוצרים תפורים
 



ועוד המון המון מוצרים יפיפיים לנוי ולשימוש, ממגוון האומנויות בהן אני עוסקת: תמונות, מגנטים, מוביילים ופסלי נוי.

ומכיוון שתמונה שווה אלף מילים, אצרף תמונה שממחישה את האוירה כאן בגינה, בשעת בוקר נעימה:


בתמונה: עדנה שנולדה פה בסטודיו ושייכת לספי מלכיאור



אז רשמו את התאריך ביומנים, והפיצו את המידע והידיעה לכל מי שתחשבו שיתעניין, וכמובן, בואו בכיף, יהיה נחמד להיפגש!

להתראות,
יעל.

לחמניות או לא להיות

אחד מתחביביי הרבים הוא המטבח. אני אוהבת לאפות ולבשל, ובעיניי, המטבח הוא חלק טבעי והמשך מתבקש לכל מי שחי חיי יצירה בכל תחום שהוא.

האהבה העיקרית שלי היא האפייה, בייחוד של מאפים טובים, עוגיות מיוחדות, וכמובן מגוון נרחב של תוצרי בצק שמרים, מלוחים ומתוקים.

מי שמתארח אצלי בסטודיו מכיר היטב את הלחמניות שאני אופה ומגישה כחלק מהכיבוד בסדנאות. ישנם כמה סוגים של לחמניות שאני אופה, אך במשך הזמן הבחנתי שהלחמניות האהובות ביותר הן הלחמניות המתוקות, ופעמים רבות אני מתבקשת לתת את המתכון.

לפיכך, החלטתי הפעם לשתף את כולם במתכון הלחמניות המתוקות, מלווה בצילומים של התהליך והתוצאה. ראו הוזהרתם, תמונות קשות לפניכם J.

נתחיל בתמונה מהסוף, סתם בשביל החשק, בעיקר למי שאין כוח למתכונים.. זה לא מסובך, מבטיחה!

החומרים לבצק:

1 ק"ג קמח רגיל, מנופה
3 כפות שמרים יבשים
חצי כוס סוכר
כפית מלח
חצי כוס שמן
3 כוסות מים פושרים

יש לשים את כל החומרים לבצק יחד בקערת המיקסר (או בקערה רגילה, אם לשים את הבצק ביד), וללוש אותם כ - 5 דקות עד לקבלת בצק רך ונעים למגע.

למי שלא מנוסה בשמרים יש לשים לב לשני כללים חשובים בעבודה עם שמרים -

1. אסור שהשמרים יגעו במלח (המלח פשוט הורג אותם והבצק לא יתפח). כדי להימנע ממגע ישיר בין המלח לשמרים, יש לשים את השמרים בקמח המנופה, לערבבם היטב, ואז להוסיף את כפית המלח.

2. המים בהם אנו משתמשים חייבים להיות פושרים או בטמפרטורת החדר. מים חמים מדי או רותחים הורגים את השמרים.

את הבצק שנוצר, אנחנו מניחים בקערה מכוסה בניילון נצמד לתפיחה במקום חמים ונעים.

לפני...

אחרי!

לאחר שהבצק תפח והכפיל את נפחו, מוציאים אותו מהקערה, לשים קלות להוצאת האוויר, ומחלקים ל - 32 חלקים.

ועכשיו אתם בטח שואלים: "איך לעזאזל מחלקים ל - 32 חלקים?"

התשובה די פשוטה: מחלקים את הבצק לחצי, ושוב לחצי, וכל חצי לעוד חצי, ועוד אחד, עד שנוצרות 32 חתיכות נאות.

חצי, רבע, שמינית...

...שלושים, שלושים ואחת, שלושים ושתיים!

מגלגלים כל חתיכה לכדור נאה, ומניחים את הכדורים בתבניות שטוחות במרווח מספיק האחד מן השני, כדי לאפשר ללחמניות מקום לתפיחה.

מכסים את התבנית במגבת רכה ומניחים אותה במקום חמים כ - 20 דקות כדי לתת ללחמניות זמן לתפוח. בינתיים, מפעילים את התנור ומכוונים לטמפרטורה של 180 מעלות.

הלחמניות לאחר תפיחה, שימו לב למרווחים שהצטמצמו בתבנית

 שנייה לפני הכנסתן לתנור, מושחים את הלחמניות בביצה טרופה, ומפזרים מעל שומשום או סוכר גבישי, אותו ניתן לקנות בחנויות מתמחות.

כשהלחמניות מזהיבות, לאחר אפייה קצרה (כעשר דקות, פלוס מינוס, תלוי בעוצמת התנור), מוציאים אותן ומניחים להתקרר, רצוי על רשת, אך לא חובה.

בהגשתן, מומלץ לצרף אליהן חמאה רכה וריבה משובחת (טוב, נו, גם צלחת אדומה עם נקודות לבנות...).

מאותו הבצק ניתן להכין חלות מתוקות, ומי שאוהב, יכול להוסיף גם צימוקים (לא אומרים איכס על אוכל, לא אומרים איכס על אוכל....) בשלב לישת הבצק.

נכון פשוט?

לסיום, עוד הצצה צבעונית קטנטונת ל"בקרוב פה בסטודיו", פרטים מלאים בפוסט הבא!

בתאבון!!!

יעל.

המשפחה מתרחבת

אתחיל מהסוף. למי שחושב שאני בהריון בגלל הכותרת, אז לא. אני לא בהריון, אבל אינני יכולה להכחיש אמהות למשפחת הבבושקות ההולכת וגדלה אצלי בסטודיו, בליין חדש של בנות חינניות, ביישניות, בלובוסטעיות ואפילו גיבורת על אחת.

הגברות החינניות, שלא מתהדרות במידות המדוייקות של 90-60-90, מתנשאות לגובה רב יחסית (25-40 ס"מ) למשקלן המועט. בכל זאת, נייר טואלט הוא מרכיב התזונה העיקרי שלהן, והערך הקלורי שלו די מוטל בספק...

והן כולן יפות, ומושלמות (טוב, נו, אני אמא שלהן, אני משוחדת משהו...), ובעיקר חגיגיות, וממתינות לחגים הבאים עלינו לטובה, אז ככל הנראה ימצאו בתים חמים ואוהבים, לפחות כמו כאן, בסטודיו.

וכשמדובר בילדים, כמו בחיים עצמם, אני אוהבת את כולן, ללא הבדל צבע, גובה ופריזורה.

אומנם ה"לידה" שלהן לא מלווה בצירים ובשלל הפינוקים הנלווים ללידה אמיתית, אך התהליך הוא ארוך, וכל אחת ואחת מהן נעשית בהקפדה יתרה על כל הפרטים הקטנים, וכמובן באהבה רבה.

היום גם אשתף אתכם בתמונות מתהליך היצירה עצמו,

שנתחיל?

ועכשיו לתוצר המוגמר, לאחר שעבר את ביקורת האיכות היסודית שלי, הבנות החינניות מדגמנות פוזות למצלמה:

ואי אפשר בלי גיבורת העל שלי, שבקעה ממש עכשיו לאויר העולם:

לסיום, רמז קטן לכיף גדול שאני מארגנת לכם כאן בסטודיו, בקרוב הפרטים המלאים...

שיהיה לנו המשך חופש כייפי (על מי אני עובדת בעצם, שיגמר כבר....),
יעל.